כיבוי אש

מהות האש

1 . חמצון ובעירה - לתהליך הכימי של התרכבות החמצן בחומרים קוראים "חמצון" . בכל תהליך של חמצון נפלט חום .

לתהליך הכימי הנעשה תוך כדי פליטת חום ואור מכנים "בעירה" או "שריפה" .

2 . גורמי אש – שריפה או בעירה לא תיתכן ללא נוכחותם של כל שלושת "גורמי אש" או הימצאותם בעת ובעונה אחת ובמקום אחד .

שלושת גורמי האש הם :

א . חומר – חומר דליק – היינו כל חומר , מכל סוג שהוא , שנמצא בטבע ובכל מצב צבירה ( כגון גז , נוזל , מוצק ) שהינו חומר דליק .

ב . חמצן – הכוונה לחמצן אשר נמצא באטמוספרה ומהווה כ – 21% מכלל האוויר בה .

ג . חום – נקודת התלקחות – היא אותה נקודת חום , אשר בה החומר מתפרק ומפריש אדי בעירה , והתחברותם עם החמצן אשר באוויר מביא לבעירה . יש לזכור שלכל חומר נקודת התלקחות משלו .

רק כששלושת הגורמים מתחברים יחד תתקבל אש .

סוגי שריפות

קיימים חמישה סוגי שריפות והם :

1 . שרפת מוצקים (המכילה פחמן) : לשרפת מוצקים , נכללים כל החומרים שהם דליקים , כגון : נייר , עץ , ניילון , טקסטילים , גומי . ניתן לומר שכל חומר ספוגי נכלל בסוג זה של שריפה .

2 . שרפת נוזלים דליקים : בסוג זה של שריפה נכללים כל משפחת הנוזלים הדליקים , כגון : בנזין , נפט , סולר , אל כוהל , שמן , סיכה , גריז , זפת . יש לזכור שהנוזלים הדליקים מתלקחים מהר יותר ביחס לחומרים מוצקים .

3 . שרפת חשמל : כל שריפה ושריפה שמעורב בה חשמל או שריפה במתקני חשמל תחת מתח חשמלי היא בחזקת "שרפת חשמל" .

4 . שרפת גז : בסוג זה של שריפה נכללים כל סוגי הגזים הדליקים , כגון : מימן , אצטילן , בוטן , פרו פן ( גז בישול ) . גזים דליקים ביחסי תערובת מתאימים עם האוויר , עלולים לגרום להתפוצצות , ולכן יש לנהוג בזהירות יתר .

5 . שרפת מתכות קלות : בסוג זה של שריפה נכללים כל סוגי המתכות : מגנזיום , אלומיניום ולרכבותיהן . מתכות אלו הן דליקות . ( נקודת ההתלקחות גבוהה יחסית ) ואבקותיהן אף נפיצות .

דרכי התפשטות האש

האש מטבעה נוטה להתפשט לגובה , לאורך ולרוחב . דרכי התפשטות האש נעשות בשלוש צורות :

1 . התפשטות החום על ידי קרינה – קרני חום מועברים לסביבה .

2 . התפשטות החום על ידי הסעה – הסעת חום על ידי נוזלים , דוגמא הסקה מרכזית בבניינים .

3 . התפשטות החום על ידי הולכה – מוליכות חום כגון : במתכות החום מועבר מקצה לקצה.

עקרונות הכיבוי

עקרון הכיבוי בכל סוג שריפה מבוסס על סילוק אחד מתוך שלושת גורמי האש או הפרדתם .

קיימות 3 שיטות כיבוי , והן :

1 . בידוד – שיטה זו מטרתה לבודד את החלקים הבוערים מהחלקים שעדיין לא בוערים , או להפך , וע"י כך ניתן להפסיק את תהליך השריפה . שיטת הבידוד מסלקת את גורם החומר מתוך שלשת גורמי האש .

2 . כיסוי – שיטה זו מטרתה להפסיק את אספקת החמצן לאזור הבעירה שיטה זו מסלקת את גורם החמצן (אוויר) מתוך שלושת גורמי האש .

3 . קירור – שיטה זו מטרתה להוריד את טמפרטורת החום מאזור הבעירה עד למטה מנקודת ההתלקחות של אותו חומר . שיטה זו מסלקת את גורם החום .

עקרונות למניעת שריפה

להלן מספר מאפייני סיכון הגורמים לשריפה :

1 . חשמל : קצר חשמלי , עומס יתר , נתיכים לא מתאימים , חימום יתר , מערכת חשמל בלתי מוגנת , חשמל סטטי , מיקום מערכות ולוחות חשמל במתקנים ובמבנים בלתי מתאימים , חוסר הארקה .

2 . נוזלים דליקים : אדים , דליפה בצנרת ומכלי אחסון , מילוי יתר , ויסות כמות ביחס לתצרוכת , עודפי לחץ במכלים סגורים , עישון , גורמי חיכוך , חשמל סטטי .

3 . גזים : הצטברות אדים , חום , אש גלויה , לחץ יתר במכלים סגורים , עישון , חיכוך , התפרקות תערובות גזים .

4 . כימיקלים : חמצון , התפרקות חומרים , התלקחות עצמית , חוסר אוורור , לחות , חימום , התאדות , חשמל סטטי .

5 . מכונות : חיכוך חלקים , חוסר שימון וגירוז , קצר חשמלי , חשמל סטטי וחוסר הארקה , מתקנים ומכונות המופעלים באמצעות חומרים דליקים .

ישנם שני סוגי מטפים שמשרד התחבורה אישר לרכב :

1 . מטף אבקה יבשה עם שעון מסומן למטה בשחור . אינו מוליך חשמל .

2 . מטף גז מסומן למטה בירוק מכיל גזים עליונים ברום , כריבון , פיר און . אינו מוליך חשמל .

המטפים הללו פועלים בשיטת השנקה ( מורדים את אחוזי החמצן ) .

ב - 14% חמצן האש לא יכולה להתקיים .

בלון גז יש להעביר רק בעמידה , בשכיבה יהיה דליפה של נוזל .

גז נהפך לנוזל על ידי דחיסה .

מיכל דלק ריק יכול לגרום לפיצוץ .

יציבות הרכב בבלום

עלרוד – העברת משקל לפנים .

כוח התמדה שווה למסה כפול תאוטה . F = m * a

ב – 100% החלקה נעלם כוח הצד .

סיבסוב מגביר את עצמו .

מניעת סיבסוב על ידי הוספת ווסת בילום .

ווסת בילום רגיש עומס .

תפקיד ווסת הבילום למנוע נעילת גלגלים אחוריים לפני נעילת גלגלים קדמיים . נעילת גלגלים אחוריים גורמת לסיבסוב .

נעילת גלגלים קדמיים אין היגוי .

בבלימת חירום אין הגה יש לבלום לסירוגין .

יציבות בעקומה :

כוח צנטריפוגלי שווה למסה כפול מהירות בריבוע ביחס הפוך לרדיוס .

השפעת לחץ הנפוח על יציבות הרכב :

אחד הגורמים החשובים ביותר ליציבות הרכב הם הצמיגים ובעיקר לחץ הנפוח .

יציבות הרכב בעקומה שבה נמצא הרכב תלוי בשווי משקל בין הכוח הצנטריפוגלי הפועל על מרכז הכובד וכיוונו אל מחוץ לפניה , לבין כוחות הצד המתפתחים בשטחי המגע של הצמיגים .

הגוי נאוטרלי :

הרכב מגיב במדויק על הוראות הנהג ובדרך כלל אינו דורש תיקוני הגה בשעת הפניה , גם כאשר המהירות אינה קבועה . זהו הגוי אידיאלי שמגרעתו היחידה היא שהוא נוטה להידרדר למצב מסוכן , בגבול הביצועים .

הגוי יתר :

במצב זה נוטה הרכב לזריקת זנב , לקיצור רדיוס הפניה ודורש תיקוני הגה בכוון מנוגד לפניה . לנהג רגיל זהו מצב מסוכן .

הגוי חסר :

במצב זה מגלה הרכב עצלנות בפניות , נוטה להגדיל את רדיוס הפניה ומאלץ את הנהג לתיקוני הגה , בכוון הפניה . הפחתת המהירות פותרת את הבעיה , לכן נחשב ההגוי החסר לבטוח .

תקר בגלגל אחורי קיצוני הוא הכי מסוכן כי הוא גורם להיגוי יתר כבד וגורם לסבסוד .

תקר בגלגל קידמי הוא פחות מסוכן כי הוא גורם להיגוי חסר כבד .

במשאיות הפנצ'ר המסוכן הוא בציר הקדמי ומסתיים בדרך כלל בהטיית הרכב מנתיב נסיעתו . לכן יש להרכיב במשאיות את הצמיגים האמינים בציר הקדימי .

שמרכז הכובד יותר קדימה יש לנו היגוי חסר .

שמרכז הכובד יותר לכיוון אחורה יש לנו היגוי יתר מסוכן .

הגורמים הקובעים את סוג ההגוי הם :

קשיחות מערכת ההגוי , סוגה מתלים והגיאומטריה שלהם זויות ההגוי והשתנותן בזמן הנסיעה בסיבוב ומיקום המנוע.

במכונית נוסעים במבנה הקלאסי – מנוע מלפנים , ציר אחורי מונע קשיח וקפיצי עלים – סיכוי סביר להיגוי חסר בכל המצבים .

לעומתה המכונית בעלת מנוע אחורי ומתלים נפרדים מאחור – מועמדת להגוי יתר .

הרכב יהיה יותר יציב :

1 . להזיז את מרכז הכובד לפנים . הנסיעה מסוכנת ברכב שעמוס בחלקו האחורי . ככל שמרכז הכובד קרוב יותר לציר האחורי לרכב נטייה להגוי יתר והוא מסוכן לנהיגה .

2 .לדאוג לכך שקשיחות הצד של הצמיגים האחוריים תהיה גדולה יותר מזאת של הקדמיים .ככל שהקשיחות הצד בציר האחורי גדלה ובציר הקדמי קטנה מתגברת נטית הרכב להיגוי חסר .ככל שגדלה קשיחות הצד של גלגלי הציר הקדמי וקטנה קשיחות הצד של גלגלי הציר האחורי גדלה נטית הרכב להגוי יתר . קשיחות הצד מושפעת ממידת הצמיג , מבנהו ובעיקר מלחץ הנפוח .

3 . הרכבה בציר אחורי צמיגים רדיאליים כאשר בקדמי מרכיבים דיאגונליים אסור להפך.

בשימוש בצמיגים רדיאליים במבנה מעורב יש להרכיב את צמיגי הפלדה בציר האחורי ואת רדיאלי-טכסטיל בציר הקדמי .

4 . לחץ נפוח גבוה יותר בצמיגים האחוריים מאשר בקדמיים .ונסיעה בעומס מלא (הגורם להזזת מרכז הכובד לאחור )מומלץ לחץ נפוח גבוה עוד יותר בצמיגים האחוריים .

5 . דאבל ג'אנט מייצב את הרכב ונותן היגוי חסר .

בטיחות בכביש רטוב :

תפקיד תעלות הסוליה הוא לנקז את המים ולהבטיח מגע בין גומי הצמיג לבין אספלט הכביש , שכן העברת הכוחות שבין הרכב לכביש מתבססת על מקדם חיכוך גבוה מאוד , המתפתח בין הגומי לאספלט . אלא שתעלות הניקוז נוטות להיסתם בנסיעה בפניה בייחוד שלחץ הנפוח מוזנח .

בטיחות הנסיעה בכביש משובש :

בכביש משובש גם לחץ נפוח גבוה מדי מסוכן לרכב הנוסע בכביש משובש . זאת משום שתנודות הרכב מתגברות עד כדי ניתוק המגע בין הצמיג לכביש .

הלחץ הגבוה מדי הופך את הצמיג לפגיע למכות והוא עלול להתפוצץ ולגרום לתאונה .

התנודות החזקות עלולות גם לפגוע בערנות הנוהג ובכך לגרום לתאונה .

מקדם החיכוך :

מקדם החיכוך באספלט ובבטון כאשר הכביש יבש הוא כמעט אותו דבר .

מקדם החיכוך באספלט ובבטון כאשר הכביש רטוב המקדם החיכוך בכביש בטון הרבה יותר קטן .

הכוחות הפועלים על הרכב :

1 . המשקל – כוח הכבידה – הכוח שבו כדור הארץ מושך את הרכב וכיוונו מרכז כדור הארץ (במאנך כלפי מטה)

מרכז המסה (מרכז הכובד) – נקודה דמיונית שניתן להניח כאילו כל מסה הגוף מרוכזת רק בה . והכוחות הפועלים עליה הם : כוח הכבידה , כוח הצנטיפוגלי וכוח התמדה .

2 . הכוחות המתנגדים להסעת הרכב :

1. כוח ההתמדה – קיים רק בהאצה או בהאטה והוא שווה למסה כפול תאוצה .

2. התנגדות לגלגול של הצמיגים .

3. התנגדות האוויר – מושפעת מצפיפות האוויר משטח החתך ממקדם הגרר ומהירות יחסית בין הרכב לאוויר בריבוע .

4. התנגדות השיפוע .

5. מהתנגדות השפיעה .

6. התנגדות הכינוס .

תאוצתו של גוף עומדת ביחס ישר לכוח שפועל עליו .