איך בונים מצגת

יום שני, 31 באוגוסט 2009

חזרה - אמצעי מיגון הנדסיים

מיגון מכונה יכול להתבסס על הבאים:

מגן קבוע:
מחסום פיזי המונע לחלוטין את הגישה לחלק עליו מגינים. המגן מותקן באופן קבוע על המכונה, ואסור – ולעיתים אף לא ניתן – להסירו במהלך ביצוע העבודה. המגן הקבוע יכול להיות חלק אינטגרלי של המכונה, או תוספת שאיננה ניתנת להסרה בנקל. מגן זה הינו המגן המועדף.

מגן מרחק:
רשת או מחיצה המאפשרות מעבר של חומר המוזן למכונה, אך מונעות מגע של אברי העובד עם החלקים המסוכנים בה. בדרך כלל קיים במגן המרחק פתח קטן דרכו החומר עובר, אך המגן עצמו ממוקם במרחק הגדול מאורך זרוע מהחלק המסוכן.

מגן אוטומטי:
מגן (מחיצה או מוט) המוזז ממקומו באופן אוטומטי בזמן הפעלת המכונה, ותפקידו להרחיק כל חלק מגופו של האדם הנחשף לסיכון, על-ידי דחיפה או משיכה של חלק הגוף החשוף.

מגן מתכוונן מעצמו:
למשורים עגולים, מקצועות, ומכונות גיוץ ניתן להרכיב מגן המכסה את להב המשור, ובאמצעות קפיץ הוא מתכוונן לגובה המתאים, כך שהחלק המנוסר נמצא מתחת למגן, אך אין אפשרות למגע של אצבעות המפעיל עם הלהב או תוף הלהבים המסתובב. קיים גם מגן מתכוונן לא אוטומטי שיש לכוונו ידנית לפני ביצוע עבודה.

מגן משולב (interlock):
מגן זה משולב במערכת החשמלית של המכונה, והסרתו מפסיקה את פעילותה. מתאים כאשר יש צורך מידי פעם להסיר את המגן כדי לבצע עבודות כוונון או תחזוקה של המכונה, ולכן לא ניתן להתקין מגן קבוע. הפעלת המכונה מחדש תתאפשר רק כאשר המגן הוחזר למקומו. מגן זה מורכב בדרך כלל ברובוטים ובמכונת עיבוד מתכת ממוחשבות (CNC).

התקן חישה:
מערכת בקרה המפסיקה את פעולת המכונה כאשר עובד חודר לתחום מסוכן (לדוגמה: התקן חישה אלקטרו-אופטי);

במידה ולא ניתן להתקין מיגון המהווה גידור לבטח, יש לבדוק אפשרות של הצבת המכונה או המתקן במקום המונע גישת אדם לחלקים נעים או מסוכנים (והצבת מכונה שיש בה חלק "חוצה-ושב" הרחק מהקיר כדי למנוע מחיצה של העובד).

יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

חזרה - תאונות עבודה , מחלות מקצוע ומקרים מסוכנים :


המעביד חייב לדווח מיד , בטופס מיוחד , למפקח עבודה אזורי על כל תאונה שמקורה בעבודה (בעת ביצוע העבודה או בדרך מ/אל העבודה) , ושגרמה ליותר משלושה ימי אי-כושר לעבודה , או שגרמה מות העובד . אם תאונת עבודה דווחה לגבי עובד שנפגע , ולאחר זמן מה הוא נפטר כתוצאה מאותה תאונה , יש לדווח שוב , באופן נפרד , גם על מותו .
חובת הדיווח של המעביד אינה חלה על תאונה שאירעה לעובד משק-בית פרטי , ולא על תאונה שאירעה לקבלן או לעובדי קבלן המבצעים עבודה עבורו . אם אירעה במפעל תאונה לעובד של קבלן . על המעביד להודיע מיד לקבלן על התאונה והקבלן ידווח על התאונה למפקח העבודה האזורי .
מי שאינו מדווח כחוק על תאונת עבודה צפוי לקנס של 7,000 ₪ (נכון לינואר 1994) או לשלושה חודשי מאסר או לשניהם .
המעביד חייב לשמור בפנקס המפעל את פרטי התאונות ומחלות המקצוע עליהן חלה חובת דיווח למפקח העבודה .

מחלות מקצוע נגרמות על ידי הגורמים הבאים :

1. הרעלות .
2. גורמים כימיים .
3. גורמים פיזיקליים ומכנים .
4. גורמים ביולוגים .
5. אבק צמחי .

כל מעביד המאמין או החושד , או שיש לו סיבות סבירות להאמין או לחשוד , שלעובד נגרמה מחלת מקצוע , חייב להודיע על כך בכתב לרופא ממשלתי של משרד הבריאות , וכן חייב לדווח על כך מיד למפקח העבודה האזורי . בנוסף לחובת הדיווח של המעביד , כל רופא המטפל בחולה הסובל ממחלת משלח-יד חייב גם הוא לדווח על כך מיד למפקח העבודה הראשי בירושלים .

המעביד חייב לדווח למפקח עבודה אזורי על מקרים מסוכנים מסויימים שנקבעו בחוק , גם אם הם לא גרמו תאונת עבודה . להלן המקרים :

1. התבקעות אבן משחזת או דיסקת השחזה , המונעות בכח מיכני .
2. התבקעות גלגל תנופה או גלגל רצועה המוסבים בכח מיכני .
3. התבקעות מיכל או מחט המוסבים בכח מיכני .
4. התמוטטות או נפילה של מעלית .
5. נפילת התא או הרציף שבמעלית .
6. ניתוק כבל תיל , חבל או שרשרת המשמשים להרמה או להורדה של התא או של רציף מעלית.
7. קלקול המפסיק את פעולה של מנגנון ההפעלה או מנגנון הבטיחות של המעלית או של חלקיהם . לצורך הסעיפים 4 עד 7 תיחשב מכונת הרמה או מכשיר הרמה כמעלית .
8. קריסה או התמוטטות של עגורן .
9. נפילת עגורן , כננת או גלגלת .
10. ניתוק כבל-תיל , חבל או שרשרת המשמשים לעגורן או המשמשים להרמה , להורדה או להובלה של מטען ע"י עגורן , כננת או גלגלת .
11. קלקול המפסיק את הפעולה של מנגנון ההפעלה או מנגנון הבטיחות של עגורן , כננת או גלגלת .
12. התפוצצות או התבקעות של קולט גז , המכיל גז בלחץ גבוה מלחץ האוויר .
13. התפוצצות דוד קיטור וכל נזק במבנה דוד הקיטור שנגרם על ידי אש חוזר .
14. התפוצצות או שריפה שגרמו נזק לבנין , למכונית , למתקנים , למכשירים חשמליים , או לקווי חשמל .
15. התמוטטות של פיגום המיועד לבצוע פעולות בניה או בניה הנדסית כמשמעותן בפקודת הבטיחות בעבודה 1946 , להוציא פיגום שאין סכנה נפילה ממנו או מחלק מחלקיו לעומק העולה על 2 מטרים .
16. התמוטטות של תבנית ליציקת בטון , בגובה העולה על 2 מטרים , המיועדת לביצוע פעולת בניה או בניה הנדסית כמשמעותן בפקודת הבטיחות בעבודה 1946 .

יום שבת, 29 באוגוסט 2009

חזרה - בטיחות אש :


בכל מפעל צריך שהיו פתחים ויציאות המאפשרים הימלטות העובדים בשעת דליקה . יש לסמן באופן ברור דלתות , חלונות , או מוצא אחר המשמש כמימלט דליקה – אלא אם מדובר בדלת שנמצאת גם בשימוש רגיל . חדרי העבודה צריכים להיות מאורגנים כך שלכל העובדים בהם יהיה מעבר חופשי למימלטי דליקה .

אם נמצא אדם במפעל , או סביר להניח שנמצא בו אדם , אסור לנעול את דלתות החדר שבתוכו נמצא , את דלתות המפעל , או דלת יציאה אחרת המפעל המשמשת אותו – אלא אם אפשר לפתוח בקלות דלתות אלו מתוך הבניין .

בכל מפעל צריך שדלתות חדר בו עובדים יותר מעשרה אנשים יפתחו החוצה (אלא אם הן דלתות-הזזה) . נוסף על כך , אם המפעל נבנה לאחר ינואר 1947 , כל הדלתות המשמשות ליציאת עובדים מהמפעל צריכות להיפתח בכיוון החוצה .

במפעל שעובדים בו יותר מעשרים בני-אדם , וכן במפעל שיש בו חומרים דליקים מאוד או נפיצים , חייבת להיות אזעקה שתישמע היטב בכל הבנין במקרה של דליקה .

פיר מעלית בפנים בנין שנבנה לאחר ינואר 1947 צריך להיות מוקף כולו בחומרים עמידים באש , וגם דלתות הגישה למעלית יהיו מחומר עמיד בפני אש . קצהו העליון של הפיר יהיה חסום בחומר הנשבר בקלות על-ידי אש , או שיותקן בו אוור (ונטה) . מפקח עבודה ראשי יכול לתת פטור מדרישות אלו .

1. חימצון ובעירה :
לתהליך הכימי של התרכבות החמצן קוראים "חימצון" . בכל תהליך של חימצון נפלט חום .
לתהליך הכימי הנעשה תוך כדי פליטת חום ואור מכנים "בעירה או "שריפה" .

2. גורמי אש :
שריפה או בעירה לא תיתכן ללא נוכחותם של כל שלושת "גורמי האש" או הימצאותם בעת ובעונה אחת ובמקום אחד .
שלושת גורמי האש הם :
א. חומר (חומר דליק) - הינו כל חומר , מכל מסוג שהוא , שנמצא בטבע ובכל מצב צבירה (כגון : גז , נוזל , מוצק) , שהינו חומר דליק .
ב. חמצן - הכוונה לחמצן אשר נמצא באטמוספרה ומהווה כ – 21% מכלל האוויר בה .
ג. חום - נקודת התלקחות היא אותה נקודת חום , אשר בה החומר מתפרק ומפריש אדי בעירה , והתחברותם עם החמצן אשר באוויר מביא לבעירה . לכל חומר נקודת התלקחות משלו . הדבר תלוי בהרכב החומר ובצורתו של החומר .
רק במידה וכל שלושת הגורמים הנ"ל מתחברים יחדיו , תיתכן שריפה .

3. סוגי שריפות :
קיימים חמישה סוגי שריפות , והם :
א. שריפת מוצקים (המכילה פחמן) : לשריפה מוצקים זו שאנו מגדירים אותה כשריפה רגילה , נכללים כל החומרים שהם דליקים , כגון : נייר , עץ , ניילון , טקסטילים , גומי וכו' . ניתן לומר שכל חומר ספוגי נכלל בסוג זה של שריפה .
ב. שריפת נוזלים דליקים : בסוג זה של שריפה נכללים כל משפחת הנוזלים הדליקים כגון : בנזין , נפט , סולר , אלכוהול , שמן , סיכה , גריז , זפת וכו' . יש לזכור שהנוזלים הדליקים מתלקחים מהר יותר ביחס לחומרים מוצקים .הנוזלים הדליקים זקוקים לנקודת התלקחות נמוכה על מנת להתלקח .
ג. שריפת חשמל : כל שריפה ושריפה שמעורב בה החשמל , דהיינו : רשת החשמל מחוברת לאותו מתקן או מבנה שבוער היא בחזקת "שריפת חשמל" . שריפה במתקני חשמל תחת מתח חשמלי , כגון : מנועי חשמל , ממסרים , מכונות חשמליות וכו' , גם היא נכללת בקטגוריה של "שריפת חשמל" .
ד. שריפת גז : בסוג זה של שריפה נכללים כל סוגי הגזים הדליקים , כגון : מימן , אצטילן , בוטן , פרופן (גז בישול) וכו' . גזים דליקים ביחסי תערובת מתאימים עם האוויר , עלולים לגרום להתפוצצות , ולכן יש לנהוג בזהירות יתר .
ה. שריפת מתכות קלות : בסוג זה של שריפה נכללים כל סוגי המתכות : מגנזיום , אלומיניום ותרכובותיהן . מתכות אלו הן דליקות (נקודת ההתלקחות גבוהה יחסית) ואבקותיהן אף נפיצות .

4. דרכי התפשטות האש :
האש מטבעה נוטה להתפשט לגבוה , לאורך ולרחוב . דרכי התפשטות האש נעשות בשלוש צורות :
א. התפשטות החום על ידי קרינה - קרני חום מועברים לסביבה .
ב. התפשטות החום על ידי הסעה - הסעת חום על ידי נוזלים , דוגמא הסקה מרכזית בבניינים .
ג. התפשטות החום על ידי הולכה - מוליכות חום כגון : במתכות החום מועבר מקצה לקצה .

5. עקרונות הכיבוי :
עקרון הכיבוי בכל סוג שריפה מבוסס על סילוק אחד מתוך שלושת גורמי האש או הפרדתם .
קיימות 3 שיטות כיבוי , והן :
א. בידוד - שיטה זו מטרתה לבודד את החלקים הבוערים מהחלקים שעדיין לא בוערים , או להיפך – את החלקים הלא בוערים מהחלקים שבוערים , וע"י כך להפסיק את תהליך השריפה . שיטת הבידוד מסלקת את גורם החומר מתוך שלושת גורמי האש ; וללא חומר לא תיתכן שריפה .
ב. כיסוי - שיטה זו מטרתה להפסיק את אספקת החמצן לאיזור הבעירה . עם הפסקת אספקת החמצן לאיזור הבעירה , תהליך השריפה נפסק בהדרגה . שיטה זו מסלקת את גורם החמצן (אוויר) מתוך שלושת גורמי האש ; וללא חמצן לא תיתכן שריפה .
ג. קירור - שיטה זו מטרתה להוריד את טמפרטורת החום מאיזור הבעירה עד למטה מנקודת ההתלקחות של אותו חומר . שיטה זו מסלקת את גורם החום וללא חום לא תיתכן שריפה .

6. עקרונות למניעת שריפות :
להלן מספר מאפייני סיכון הגורמים לשריפה :

א. חשמל :
· קצר חשמלי .
· עומס יתר .
· מבטחים (נתיכים) לא מתאימים .
· חימום יתר .
· מערכת חשמל בלתי מוגנת .
· חשמל סטטי .
· מיקום מערכות ולוחות חשמל במתקנים ובמבנים בלתי מתאימים .
· חוסר ארקה .

ב. נוזלים דליקים :
· אדים .
· דליפה בצנרת ומיכלי איחסון .
· "שפך" והתפשטות של שטח .
· מילוי יתר .
· ויסות כמות ביחס לתצרוכת .
· עישון .
· גורמי חיכוך .
· חשמל סטטי .

ג. גזים :
· הצטברות אדים .
· חום .
· אש גלויה .
· לחץ יתר במיכלים סגורים .
· עישון .
· חיכוך .
· התפרקות תערובת גזים כגון : אצטילן .

ד. כימיקלים :
· חימצון .
· התפרקות חומרים .
· התלקחות עצמית .
· חוסר איוורור .
· לחות .
· חימום .
· התאדות .
· חשמל סטטי .

ה. אבק :
· הצטברות אבק אורגני .
· חום – טמפרטורת התלקחות .
· אש גלויה .
· חשמל סטטי וחוסר הארקה .
· חיכוך .
· סתימת אבק במובילים והתחממות חומר .
· עישון .

ו. מכונות , מתקנים ומיקומם :
· חיכוך חלקים .
· חוסר שימון וגירוז .
· קצר חשמלי .
· חשמל סטטי וחוסר ארקה .
· שיפשוף אביזרים גמישים (רצועות) .
· תנורי חימום סגורים .
· תנורי חימום באש גלויה .
· ארובת עשן .
· מתקנים ומכונות המופעלים באמצעות חומרים דליקים .

ז. איתני טבע :
· ברק .
· רעידת אדמה .

ח. כללי :
· פסולת .
· קוצים .
· חוסר ניקיון וסדר .
· תהליך ייצור .
· איחסון חומרים דליקים במקומות לא מתאימים .
· רשלנות .
· שריפה יזומה ללא פיקוח ואמצעים מתאימים .
· צפיפות .
· חסימות מעברים .

7. ממונה בטיחות אש / ממונה בטיחות על עבודה :
ממונה בטיחות אש / ממונה בטיחות , מטרתו היא :
· למנוע יצירת תנאים לפרוץ שריפה ; ובדרך זו להוריד עקומת הסבירות של פריצת השריפה ;
· לאתר כל שריפה במידה ותפרוץ ;
· לכבותה לחלוטין עוד בתחילתה ;
· למנוע התפשטותה לממדים של שריפה גדולה הקשה לכיבוי .

8. מניעת דליקה ונקיטת צעדים לכיבויה תב"ע (עבודות בניה) :
יש לנקוט אמצעים נאותים למניעת התלקחות של חומרים דליקים ואחרים . במקום בו קיים תהליך בעירה , או שמודלקת בו אש , ויש חשש להתלקחות חומרים כתוצאה מרוח או התלקחות מקרית , יש לנקוט צעדים למניעת התפשטות הבעירה , וצריך שיימצאו במקום אמצעים מתאימים לכיבויה .

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

חזרה - עבודה עם חומרים מסוכנים , פסולת , רעלים , כימיקלים מזיקים וחומרי הדברה :


חוק החומ"ס מפרט רשימה של 29 כימיקלים מזיקים ורשימה של 219 רעלים . כל החומרים המופיעים ברשימות , בין בצורתם הפשוטה ובין אם הם מעורבים בחומרים אחרים , מוגדרים בחוק החומ"ס כחומרים מסוכנים .

"כימיקל מזיק" –
כל חומר מן החמרים המפורטים בתוספת הראשונה, בין בצורתו הפשוטה ובין מעורב או ממוזג בחמרים אחרים : אלומיניום , כרום , נחושת , זהב , ניקל , פלאטינה ותרכובותיה , כסף , בדיל , אבץ .

"רעל" –
כל חומר מן החמרים המפורטים בתוספת השניה, בין בצורתו הפשוטה ובין מעורב או ממוזג בחמרים אחרים : אצטאלים , דבקים המכילים ממסים אורגאניים , אמוניה , ארסן ותרכובותיו , אזבסט , פחמן דו-גפרי , כלור סולר , בנזין , נפט , עופרת ותרכובותיה , אבקת צורן .
כל מקום המוכר חומ"ס (כימיקל מזיק או רעל) טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים .
באופן כללי , אסור לעסוק ברעלים אלא אם ניתן היתר רעלים מהממונה במשרד לאיכות הסביבה . עיסוק כולל יצור , יבוא , אריזה , מסחר , ניפוק , העברה , אחסנה , החזקה ושימוש . תוקף ההיתר לשנה ועד לשלש שנים על-פי אמות מידה הנקבעות על-ידי המשרד לאיכות הסביבה .
רוקח מורשה או עסק העוסקים בעיקר ברעלים רפואיים או סמי מרפא פטורים מחובת קבלת היתר רעלים על-פי חוק החומ"ס .
כמו כן אין צורך בהיתר למי שעוסק ברעלים בכמות ובריכוז הנמוכים מאלו המפורטים בתקנות החומ"ס (סיווג ופטור) 1996 בתנאי שמשקל הרעל שבידו אינו עולה על 50 ק"ג , ושהוא עוסק בפחות מ – 40 סוגי רעלים שכמות כל אחד מהם נמוכה מזו המופיעה ברשימה .
בעל היתר רעלים , חייב לנהל פנקסי רעלים לפי טופס המוצג בתוספת השלישית לחוק החומ"ס , ובהם עליו לרשום פרטי כל קניה ומכירה של רעלים . את הפנקסים יש לשמור שלוש שנים מיום הרישום האחרון שלהם .
רעלים יש לאחסן בנפרד מחומרים לא רעילים , ויש לסגור אותם במקום נעול . אסור להציג או למכור צרכי מאכל ומשקה במקום בו מאוחסנים רעלים , להוציא מזון ארוז הנמכר או מיוצר נעל-ידי רוקחים מורשים .
על מיכלים וצרורות המכילים רעלים יש לציין באופן ברור את שם החומר , ואת המלה "רעל" בעברית , ערבית ואנגלית .
במסגרת צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) קיימות הוראות בדבר אופן הסימון של רעל במשלוח , כולל גודל וצורת התוויות , וציון דרגת הרעל .
אסור לבעל היתר רעלים שהוא סיטונאי או יצרן של רעלים למכור רעלים למי שאין לו היתר רעלים , ואסור לו לעסוק בעירוב , בהרכבה או בהכנה של רעלים ללא הדרכה ופיקוח אישיים של איש מקצוע המורשה לכך על-ידי המשרד לאיכות הסביבה .
ממונה של משרד לאיכות הסביבה יכול להוציא צו לפינוי רעלים במקרה שבו אדם מחזיק רעלים ללא היתר , או שהוא מחזיקם שלא לפי תנאי ההיתר , או שהשליך רעלים או פסולת רעלים לרשות הרבים . הצו יכול לבוא בנוסף להגשת כתב אישום .

חומר מסוכן על-פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים) הינו כל חומר מהמפורטים ברשימה הבאה וכל חומר אחר הדומה בתכונותיו לחומר מסוכן המצוין ברשימה .

החומרים ברשימה מסווגים לתשע קבוצות :

קבוצה 1 : חומרי נפץ.
1.1 מטענים וחומרים בעלי סיכון התפוצצות מסיבית.
התפוצצות מסיבית- התפוצצות המשפיעה על כל המטען באופן מיידי.
1.2 חומרים אשר באופיים הם בעלי סיכון להתפוצצות אך לא סיכון להתפוצצות מסיבית.
1.3 מטענים וחומרים בעלי סיכון של הדף אוויר קטן, אך לא סיכון התפוצצות מסיבית.
1.4 חומרי נפץ אשר אין בהם סיכון משמעותי.
חומרים בהם רק סיכון קטן במקרה של הצתה בזמן ההובלה. סיכון קטן- סיכון אריזה מסוימת.
1.5 חומרים בעלי רגישות נמוכה מאד אך סיכון התפוצצות מסיבית.
1.6 חומרים בעלי רגישות נמוכה ביותר ואין בהם סכנת התפוצצות מסיבית.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. מעל 1 ק"ג .
ב. כוחות הביטחון והתעשייה הביטחונית פטורים עד כמות של 1,000 ק"ג .
ג. רכב הנהוג או המלווה במי שהוא ממונה על פיצוצים ובידו אישור בר-תוקף שהוציא משרד העבודה פטור עד כמות של 1,000 ק"ג .

קבוצה 2 : גזים.
גזים דחוסים או נזילים תחת לחץ או קירור.
2.1 גז מתלקח לא רעיל.
2.2 גז דחוס בלתי מתלקח.
2.3 גז רעיל.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. גז דחוס בלתי מתלקח – 500 ליטרים (נפח מים) .
ב. גז מתלקח – 250 ליטרים (נפח מים) .
ג. גז רעיל – 50 ליטרים (נפח מים) .

קבוצה 3 : חומר מתלקח נוזל.
נוזל אשר בשעת התחממות פולט אדים שידלקו בטמפרטורה של C60.50 ומטה (מבחן כלי סגור) או C 650 (מבחן כלי פתוח).
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
חומרים המוגדרים בקבוצת אריזה 1 בהתאם לתקנות הבינלאומיות – 500 ליטרים .
חומרים שאינם מוגדרים בקבוצת אריזה 1 כאמור – 1,000 ליטרים .

קבוצה 4 : חומר מתלקח מוצק.
4.1 מוצקים הנתונים להתלקחות מהירה בתנאי ההובלה בכבישים.
4.2 מוצקים הנתונים להתלקחות עצמית.
מטענים הגורמים להתלקחות עצמית ספונטנית בתנאי ההובלה בכביש או התחממות במגע עם אוויר וכתוצאה מכך להתלקחות.
4.3 חומרים אשר במגע עם מים פולטים גזים מתלקחים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
500 ק"ג .

קבוצה 5 : חומרים מחמצנים.
5.1 חומרים מחמצנים שאינם פראוקסידים אורגניים.
5.2 פראוקסידים אורגניים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
א. חומר מחמצן – 500 ק"ג .
ב. פראוקסידים אורגניים – 100 ק"ג .

קבוצה 6 : חומרים רעילים ומדבקים.
6.1 חומרים הידועים כרעל לבני אדם, וכתוצאה מכך משפיעים על בריאותם באופן מסוכן בזמן
הובלתם, או אשר בהעדר נתונים מתאימים על דרגת רעילותם, נחשבים רעילים לבני אדם.
6.2 חומרים מדבקים- חומרים הכוללים מיקרו אורגניזמים שונים כולל בקטריות וירוסים וכו' שידועים או חשודים כעלולים לגרום מחלות אדם או חיה.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
חומרים המוגדרים בקבוצת אריזה 1 בהתאם לתקנות הבינלאומיות – 100 ק"ג .
חומרים שאינם מוגדרים בקבוצת אריזה 1 כאמור – 200 ק"ג .

קבוצה 7 : חומרים רדיואקטיביים.
חומרים בעלי פעילות ספציפית גדולה ליחידת מסה (מעל 0.002µCi/gr ) 70KBq/ Kg.
ההנחיות להובלת חומר רדיואקטיבי הוכנו ע"י הנציגות הבין לאומית לאנרגיה אטומית וועדת המומחים של האו"ם.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
כל הכמות .


קבוצה 8 : חומרים מאכלים או קורוזביים.
חומרים אשר בפעולה כימית גורמים נזק רב במגע עם רקמה חיה או, במקרה של נזילה, לנזק לציוד או משלוחים אחרים.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
500 ק"ג או 500 ליטרים .

קבוצה 9 : חומרים מסוכנים אחרים.
חומרים אשר אין להם תכונות אופי כפי שהוגדרו לעיל, אך עלולים להוות סכנה לבריאותם וביטחונם של בני אדם בתנאי הובלה בכביש.
כמות החומר המסוכן האסורה להובלה ללא היתר :
1,000 ק"ג או 1,000 ליטרים .

אם חומר מסוכן עולה בכמותו על המשקל המצוין לעיל , מותר להוביל רק באמצעות משרד הובלה שיש לו היתר להובלת חומ"ס .
חומר מסוכן יובל רק ברכב עם היתר בר-תוקף , והנהוג על-ידי נהג בעל היתר בר-תוקף . היתר הובלת חומ"ס לנהג או רכב יכול שיהיה תקף רק לכמה סוגי חומרים , והוא יינתן רק לרכב שברשיון שלו מצוין כי הרכב מתאים להובלת החומר המסוכן . בנוסף , צריך כי מכון מוסמך יקבע שהרכב מתאים להובלת חומ"ס , ושהוא מצויד במכשירים ובאבזרים תקינים הדרושים לכיבוי אש ומניעת אסונות , על נהג רכב המוביל חומ"ס לעמוד בקורס מובילי חומ"ס כדי לקבל היתר .
הובלת חומ"ס תתבצע רק אם קיים שטר מטען להובלת החומ"ס , ובו מצוינים שם החומר ומספר או"ם שלו , פרטי שולח החומר המסוכן ומקבלו , תצהיר על אריזת החומר וסימונו כדין , וכרטיס חרום המפרט את מאפייני החומר , אופי הסיכון שלו , אמצעי הגנה לטיפול בחומר , ומספר טלפון לשעת חירום – הכל כמפורט בתוספת השלישית לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
רכב המוביל חומ"ס יישא בזמן ההובלה שלושה שלטי סימון עם צבע יציב לאזהרה בפני סיכונים (שניים בדפנות ואחד מצידו האחורי) שלטי האזהרה יהיו על-פי המצוין בתוספת השנייה של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
משרד הובלה שיש לו היתר להובלת חומ"ס חייב לדווח למפקח , תוך 48 שעות , על כל תאונה או תקלה שקרתה בעת טעינה הובלה או פריקה ברכב המוביל חומ"ס .
במסגרת צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) קיימות הוראות בדבר אופן הסימון של רעל במשלוח , כולל גודל וצורת התוויות , וציון דרגת הרעל .
פסולת חומ"ס מוגדרת כחומר מכל סוג המכיל חומר מסוכן , המסולק , המיועד לסילוק , או שיש לסלקו מהמפעל . פסולת כזו יש לסלק בהקדם האפשרי , ותוך שישה חודשים לכל היותר ממועד היוצרות הפסולת .
פסולת חומ"ס תסולק מהמפעל לאתר הפסולת הרעילה באתר חובב , כשהיא ארוזה ומשונעת בהתאם להוראות , ניתן לסלק את הפסולת למטרות מיחזור גם למקום אחר , בתנאי שנתקבל אישור לכך ממנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה .

אין לייבא לישראל או לייצא ממנה פסולת חומ"ס ללא תעודת היתר מאת השר לאיכות הסביבה . היתר יינתן במידה והייבוא או היצוא אינם למטרת סילוק פסולת .
היתר ליבוא פסולת חומ"ס לישראל יינתן על-ידי השר אם מצוי בידי היבואן מידע המתבסס על תוצאות בדיקות מעבדה ישראלית באשר להרכב הפסולת , ובתנאי שהיא תעובר , תאוחסן , תתוחזק ותטופל באופן שלא יגרום לפגיעה באיכות הסביבה .
יש לדווח לשר לאיכות הסביבה על כמויות הפסולת שיובאו לישראל או יוצאו ממנה .

על-פי צו הרוקחים (סיווג רעלים , רישומם והחזקתם) , אריזת רעל תהיה :
1. חזקה ובלתי חדירה .
2. עמידה בפני תגובה כימית בין האריזה ובין תוכנה .
3. יציבה בתנאי טלטול , החסנה , הובלה וטיפול .
4. מוגנה בפני שבירה בתנאי הובלה תקינים .
5. עמידה ויציבה בתנאי אקלים קיצוניים .
6. נושאת סגר המונע נזילת הרעל או שפיכתו .

מפעל מסוכן הוא עסק שבו מאוחסנים , מוכרים , מעבדים או מייצרים חומרים מסוכנים או פסולת של חומרים כאלה , או שחומרים מסוכנים נוצרים בתהליך הייצור במפעל . חומרים מסוכנים הינם חומרים בכל מצב צבירה , שהינם בעל מספר או"ם כמפורט בספר הכתום של ארגון האומות המאוחדות , והמפורטים בתוספות של צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרירה) .
האחראי על מילוי דרישות התקנות של רישוי מפעלים מסוכנים , הכנת תיק מפעל , ודיווח על מצאי החומרים המסוכנים הינו בעל רישיון העסק , או אדם שבפיקוחו או הנהלתו העסק פועל , או הבעל הרשום של הנכס שבו מצוי העסק , או המחזיק בנכס שבו מצוי העסק – הכל לפי העניין .
בעל המפעל המסוכן (או מנהלו) ינקוט בכל האמצעים הדרושים , לפי מיטב הידע והטכנולוגיות המקובלות , ובכפוף להוראות היצרן , לטיפול בחומ"ס במפעל – לרבות אמצעים למניעת תקריות (דליפה , שפך , פיזור , דליקה וכד') ולטיפול בהן .
רק כוח אדם מיומן שעבר הכשרה מתאימה יכול לטפל במפעל בחומ"ס .
בעל מפעל או מנהלו יכינו ויחזיקו "תיק מפעל" לטיפול במקרי תקלות ותקריות העלולות לסכן בני אדם או את הסביבה .
"תיק מפעל" יכיל את המידע והפרטים הבאים :
1. תכנית המפעל ותיאורו , ובכלל זה פירוט של החומרים המסוכנים , סימונם ושיטות הטיפול בהם .
2. פירוט והגדרה של תקלות ותקריות העלולות לקרות אגב תפעול המפעל .
3. אמצעים קיימים במערכת הייצור למיגון מפני תקלות ותקריות כתוצאה מהתפוצצותם , התלקחותם או פיזורם בסביבה של החומרים המסוכנים .
4. אמצעי בטיחות בתחום המפעל , לרבות אמצעי התראה , אמצעי נטרול , ציוד ומיגון אישי ומערך גילוי וכיבוי אש .
5. תוכנית היערכות של המפעל לטיפול בתקלות ותקריות כאמור בפסקה (2) , שתכלול את אמצעי הנטרול הקיימים ואופן הפעלתם , פירוט כוח האדם המיומן לטיפול כאמור , תכנית עבודה להפעלת מערך כוח אדם והציוד , וכן פרטים בדבר דרכי קשר ודיווח לרשויות המוסמכות .

אחת לשנה יש להגיש לרשות הרישוי של העסק דין וחשבון ובו פרטים מלאים , מעודכנים ונכונים על :
1. סוגי החומרים המסוכנים , כמויותיהם ואופן השימוש בהם .
2. פרטים על שינויים במערכות הייצור ובאופן השימוש בחומרים המסוכנים בתהליכי הייצור .
3. אופן אחזקתם של החומרים המסוכנים בתחום המפעל לרבות פירוט תנאי האחסון (כגון טמפרטורה ולחץ) , סוגי האריזות , אמצעי ההפרדה בין סוגי חומרים שונים וכן פרטים בדבר אזור האחסון ודרכי אחזקתו , לרבות דרכי גישה .
4. אמצעים קיימים במערכת הייצור למיגון תקלות ותקריות כתוצאה מהתפוצצותם , התלקחותם או פיזורם בסביבה של החומרים המסוכנים .
5. אמצעי בטיחות בתחום המפעל , לרבות אמצעי התראה , אמצעי נטרול , ציוד ומיגון אישי ומערך גילוי וכיבוי אש .
6. תיאור פליטת המפעל לסביבה , לרבות השפכים , הרכבם וכמויותיהם .
7. תקלות ותקריות שאירעו בתקופה שלגביה מוגש הדין-וחשבון .
את הדו"ח יש לאמת בתצהיר של בעל המפעל או מנהלו .

במסגרת תקנות הבטיחות בעבודה פורסמה בשנת 1998 תקנה חדשה המחייבת החזקה גליון בטיחות של כל חומר מסוכן שמקום העבודה עוסק בו . על גיליון הבטיחות להכיל פרטים שונים הקשורים לסיכונים ולבטיחות בעבודה עם החומר המסוכן , ועל העובדים לפעול על פי ההוראות בגליון .
לכל חומר מסוכן המוגדר כרעל בחוק החומרים המסוכנים יש לצרף גליון בטיחות .
יצרן , יבואן , משווק או סוכן (כולל מתווך בין יצרן ללקוח) של חומר מסוכן חייבים לצרף אליו גליון בטיחות המפרט את סיכוני החומר ומניעת נזקים ממנו . גליון הבטיחות יהיה מבוסס על המידע העדכני ביותר , ויהיה כתוב בשפה העברית או האנגלית .
יצרן , יבואן , סוכן או משווק של חומר מסוכן יארזו או יוודאו אריזת החומר (לפי העניין) , ויסמנו את האריזה בהתאם לדרישות ת"י 2302 המפורטות בפרק א' של התקן וכן בפרק ג ' – סעיפים 3.2 ו-3.3 , פרק ה' ונספחים א' , ב' , ו-ג' .
יש להחזיק במקום העבודה גליון בטיחות לכל חומר מסוכן שמקום העבודה עוסק בו , כאשר החובה חלה על עיבוד , יצור , אריזה , אחסנה , שינוע , נסיונות ובדיקות , וכל עבודה אחרת שעניינה טיפול בחומר המסוכן . על הגליון להיות מוחזק במקום נגיש ובהישג ידם של עובדים במפעל . כאשר עובד (אשר מונה לכך) מקבל חומר מסוכן המגיע למקום העבודה , עליו לוודא כי לחומר המסוכן צורף גליון בטיחות .
האחריות להחזקת "גליון בטיחות" במפעל חלה על המחזיק במקום העבודה , וכן על בעל מקום העבודה , המנהל בפועל , וכל מי שמשגיח או מפקח על הפעילות במקום העבודה .
מבנה גליון הבטיחות של חומרים מסוכנים מפורט בתוספת לתקנות , והוא צריך להכיל מידע בדבר הרכב החומר המסוכן , הסיכונים הכרוכים בו , הפעולות שיש לעשות כדי למנוע את נזקיו , והפעולות שיש לנקוט במקרה שאירע נזק כתוצאה משימוש או עבודה עם החומר , על הגליון להיות כתוב בעברית או באנגלית , והוא חיב להכיל את המידע המעודכן ביותר על :
1. זיהוי החומר המסוכן וזהות היצרן , היבואן , הסוכן או המשווק , לפי הענין .
2. זיהוי מרכיבי החומר המסוכן .
3. סיכוני החומר המסוכן .
4. הוראות עזרה ראשונה .
5. נוהלי כיבוי אש .
6. אמצעי זהירות .
7. טיפול ואחסנה .
8. אמצעים לצמצום חשיפה ומיגון אישי .
9. תכונות פיסיקאליות וכימיות .
10. יציבות וריאקטיביות .
11. רעילות (מידע טוקסיקולוגי) .
12. מידע סביבתי .
13. דרכי סילוק חומר מסוכן .
14. שינוע .
15. חקיקה ותקינה .
16. מידע אחר .
התוספת של התקנות מכילה הוראות מפורטות לגבי מילוי הפרטים של כל אחד מהסעיפים לעיל , ובאילו תקנים ומקורות מידע ניתן להסתייע בעת הכנת גליון הבטיחות . גליון הבטיחות יכול להכיל גם פרטים נוספים שאינם נדרשים בתקנה .
אם ליצרן , יבואן , משווק או סוכן (כולל מתווך בין יצרן ללקוח) התגלה מידע מהותי חדש הנוגע לחומר מסוכן והעלול להשפיע על בריאות העוסקים בחומר , עליו לשלוח גליון בטיחות מעודכן לכל מי שקיבל ממנו חומר מסוכן בשנים-עשר החודשים שקדמו לעידכון .
כל מי שעוסק בחומר מסוכן במפעל חייב לפעול לפי ההוראות המצויינות בגליון הבטיחות .
המעביד חייב להביא בפני העובדים את תוכן גליון הבטיחות של כל חומר מסוכן במפעל , להדריכם בדבר הסיכונים בחומר והשימוש הבטוח בו , ולמסור להם עותקים של הגליון לפי בקשתם .
אין צורך לצרף גליון בטיחות לחומר מסוכן בכמות ובריכוז הנמוכים מאלו המפורטים בתקנות החומ"ס (סיווג ופטור) 1996 , . כן אין חובה לצרף גליון בטיחות למזון , לסמי מרפא ולרעל רפואי כהגדרתם בפקודת הרוקחים , ולא לתרופות הנמכרות לציבור לשימוש ביתי והמכילות סימון ברור של סיכוני התרופה ונקיטת אמצעי זהירות מפני הסיכונים הטמונים בה .

"אירוע חומרים מסוכנים" –
התרחשות בלתי מבוקרת או תאונה, שמעורב בה חומר מסוכן, הגורמת או העלולה לגרום סיכון לאדם ולסביבה, לרבות שפך, דליפה, פיזור, פיצוץ, התאיידות, דליקה;

יום שישי, 21 באוגוסט 2009

חזרה - עבודות בניה :


מבצע הבניה אחראי לכך , שכל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שמונה על-ידו . מנהל העבודה הוא האחראי על הבטיחות בעבודת הבניה , אם כי קיימות חובות מסויימות החלות על מבצע הבניה (למשל : למנות מנהל עבודה , בדיקת מכונות הרמה וכד') .

יש להודיע למפקח עבודה אזורי , בהתחלת הבניה , את שם הממונה , גילו , כתובתו , השכלתו המקצועית וניסיונו בבניה של מנהל העבודה , ולשום את פרטיו גם בפנקס הכללי של המפעל . יש להודיע למפקח גם על סיום מינויו של מנהל העבודה , ולמסור את פרטי המחליף . ההודעה על מינוי מנהל עבודה בבניה נמסרת על-גבי טופס מיוחד המיועד לכך ושאפשר להשיגו בסניפי מחלקת הפיקוח על העבודה . את הטופס הממולא יש לשלוח למפקח העבודה בדואר רשום , לאחר שהוא נחתם הן בידי מבצע הבניה והן בידי מנהל העבודה שהתמנה לתפקיד זה .
מפקח עבודה אזורי רשאי להודיע למבצע הבניה כי אין הוא מקבל את המינוי וכי עליו למנות מנהל עבודה אחר .

"אזן יד" -
יחידת גידור הנמצאת במקביל ובקצה משטח העבודה והמיועד למניעת נפילת אדם;

"אזן תיכון" –
יחידת גידור הנמצאת בין אזן היד ולוח הרגל;

"לוח רגל" –
· יחידת גידור המותקנת בצמוד לקצה משטח העבודה והמיועד למניעת נפילת חמרים או ציוד;

· משטח עבודה ומדרכת מעבר שמהם עלול אדם ליפול לעומק העולה על שני מטרים יגודרו על-ידי "אזן יד" (בגובה של 90-115 ס"מ) . "אזן תיכון" (בגובה של 45-50 ס"מ) , וכן על-ידי לוחות רגליים שייקבעו בצד הפנימי של המעקה לא יפחת מ – 15 ס"מ מעל רצפת המעבר או משטח העבודה . בתקנות מצויין אופן הבניה המדויק של המעקות והחומרים הנדרשים כדי להקימם . מותר לפרק את המעקה לזמן קצוב אם יש הכרח בכך לצורך העברת חומר , תוך נקיטת הפעולות הנחוצות למניעת נפילה .
אם קבלן מבצע עבודה בניה בתחומי מפעל , רואים את מבצע הבניה כאחראי על קיום הוראות הבטיחות באתר בניה רק אם השטח שבו הוא עובד תחום ומגודר , ואין לעובדי המפעל גישה לשטח זה .
אם לעובדי המפעל יש גישה לשטח בו מבוצעת הבניה , קיום הוראות הבטיחות באתר הבניה חל על מנהל המפעל .

· בענף הבניה , חובה מילוי ההוראות בדבר ציוד מגן אישי חלה על מנהל העבודה , ובאין מנהל עבודה חלה חובה זו על מבצע הבניה . כן נהוג לראות ב"קבלן הראשי" אחראי למילוי ההוראות בדבר ציוד מגן אישי .
יש להבטיח גישה בטוחה לכל מקום שאדם צריך לעבוד בו , ולכל שטח שבו עובדים אנשים או המשמש להעברת חומרים או ציוד , גישה זו מכונה מדרכת מעבר . כל משטח עבודה ומדרכת מעבר צריכים להיות מותקנים באופן המונע התמוטטות או שבירה , ובאופן המונע נפילה של אנשים או חפצים מהם . למשטח עבודה ומדרכת מעבר אסור להיסמך על לבנים , "בלוקים" , חביות או צינורות שכובים , ועליהם להיות נקיים ממכשולים (כגון מסמרים בולטים , חוטי קשירה וכד') שאדם עלול להיתקל בהם .
הרוחב של מדרכת מעבר צריך להיות 60 ס"מ לכל הפחות , ושיפועה לא יעלה על היחס של 1 אנכי ל – 1.5 אופקי . בכל שיפוע העולה על היחס 1 אנכי ל – 4 אופקי , יותקנו שלבי דריכה לרוחב המדרכה ברווחים שווים של 30-35 ס"מ , עם אפשרות להשאיר חריץ של עד 10 ס"מ במרכז למעבר מריצת יד . התקנות מציינות מידות נוספות שונות , שנודעת להן חשיבות בעת בנייתה של מדרכת מעבר .
אם מעמיסים על משטח עבודה עומס העולה על זה שתוכנן עבורו , חובה להתקין תמיכות נוספות למשטח העבודה כך שיוכל לשאת את העומס הנוסף .
חובת התקנתם של פיגומים אם אי אפשר לפצע העבודה בביטחון תוך עמידה על הקרקע או על משטח עבודה יציב ובטוח .
פיגום יש להציב (ולפרק) אך ורק בהשגחתו ובהנהלתו הישירה של בונה מקצועי לפיגומים (בונה מקצועי שעבד שלוש שנים לפחות בהצבת פיגומים ועמד בהצלחה במבחן של מחלקת הפיקוח , או בעל הסוג הממשלתי הגבוה ביותר בטפסנות) .
את הפיגומים יש לייצר מחומר טוב , ואם הפיגום עשוי מעץ , עליו להיות ללא קליפה , צבע ומסמרים בולטים , ומוגן מהתפקעות עקב מצב הסיבים . פיגומים ממתכת יהיו ללא חלודה מתקלפת . מנהל העבודה חייב לבדוק את יציבות הפיגום והתאמתו לפי המפורט בתקנות .
את פירוק הפיגום יש לבצע מלמעלה למטה , תוך הבטחת יציבות החלק הנותר , והרחקת האנשים הנמצאים בסביבה . את החלקים המורחקים יש להוריד בזהירות ואסור לזרוק אותם אל הקרקע .
תקנות הבניה מפרטות כיצד יש להתקין פיגומים , מהן המידות הנדרשות , ואילו סוגי פיגומים אפשר להתקין . מפקח עבודה ראשי רשאי לאשר חריגות מחלק מההנחיות בדבר חומר ומבנה הפיגום , ואישור כזה חייב להינתן בכתב .
מבצע הבניה אחראי לכך שפיגום זקפים מעץ שגובהו עולה על 18 מטר , וכן פיגום מיוחד , יוצבו לפי תכנון . יש להכין ולנקות מאת השטח עליו מוקם הפיגום , ולהציב את זקיפי הפיגום על אדני עץ כמפורט בתקנות . התקנות מפרטות את אופן השמירה על יציבות הפיגום , חיזוקו , וחיבורו לבנין או לגוף יציב אחר .
אם עושים שימוש בפיגום ממוכן (המאפשר שינוי מיקום משטחי העבודה שלו בעזרת כח מכני , חשמלי או הידראולי) על מבצע הבניה לדאוג כי יהיה בידו אישור היצרן לגבי הדגם של הפיגום , ותעודה מאת מפקח העבודה הראשי המעידה כי הדגם רשום בפנקס דגמי הפיגומים הממוכנים . על תעודות אלו להימצא באתר שבו מוצב הפיגום .
פיגום ממוכן חייב בבדיקה תקופתית יסודית מדי ששה חודשים , על-ידי בודק מוסמך לפני השימוש בו , וכן מיד לאחר ביצוע תיקון במערכת ההרמה או התליה שלו . את תסקיר הבדיקה הנמסר למבצע הבניה יש לשמור באתר .
אסור להעביר פיגום ממוכן ממקום למקום באתר , אלא על-פי תכנית כתובה (או מפרט היצרן) הנשמרת באתר , ומנהל העבודה אחראי שהפיגום הממוכן יועתק ממקומו רק על-פי התכנית .
אסור להתקין מתקן הרמה על פיגום , אלא אם הוא חוזק באופן מיוחד לכך , וננקטו אמצעים שימנעו פגיעה בפיגום או באדם שעליו על-ידי מתקן ההרמה .
עבודת חפירה או מילוי חייבת להעשות בצורה המונעת פגיעה בעובד . בחפירה שעומקה עולה על 1.20 מטר , ושיש בה סכנת התמוטטות , יש להתקין דיפון מתאים המונע התמוטטות הדפנות . אם קיימת סכנה התמוטטות בעת התקנת הדיפון , על עובד הנמצא בחפירה להשתמש בתא הגנה שיאפשר לו לעבוד בלי להיפגע . אין צורך בדיפון אם משתמשים תמיד בתא הגנה לכל עובד הנמצא בחפירה , או שהחפירה מתבצעת באמצעות מכונה בלבד .
דיפון חפירה שעומקה עולה על 4 מטרים ייעשה על-פי תוכנית שתוחזק באתר העבודה .
אסור לקרב לשפת החפירה רכב או ציוד כבד אחר שעלול למוטט את דפנותיה , אלא אם ננקטו צעדים מיוחדים למניעת התמוטטות .
חומר או אדמה שהוצאו מהחפירה צריכים להיות מוחזקים במרחק שלא יפחת מ – 50 ס"מ משפת החפירה .
לפני התחלת החפירה או החציבה על מבצע העבודה לבדוק אם מצויים בשטח קווי חשמל , ביוב , טלפון , גז וכד' . אסור להתחיל בעבודה לפני נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בעובדים או במתקנים . על מנהל העבודה לנקוט אמצעי זהירות מיוחדים כדי להבטיח שעובדים לא ייפגעו מזרם חשמלי , אדים מזיקים , או מים פורצים .
אם מבצעים עבודת חפירה בשעות החשכה או במקום חשוך , יש להתקין במקום העבודה ובמעברים הסמוכים תאורה נאותה . בנוסף , ליד כל חפירה או בור שקיימת סכנת נפילה לתוכם יש להציב פנסים שצבעם אדום .
יש לגדר על-ידי מעקה עם אזן-יד ואזן-תיכון כל בור , חפירה , קיר חצוב או מדרון מהם עלול אדם ליפול מגובה העולה על שני מטרים .
הירידה והעלייה לבור או חפירה שעומקם עולה על 120 ס"מ תהיינה באמצעות דרך ששיפועה אינו עולה על היחס של 1 אנכי ל – 1.5 אופקי , או על-ידי סולם או מדרגות מתאימות .
המרחק בין מקום הימצאות עובד בחפירה לבין היציאה ממנה לא יעלה על 20 מטרים .
בתקנות הבניה קיימות הוראות מיוחדות בדבר דיפון תעלות באדמה חולית . יש להתקין בה דפנות עומדות המכסות את כל צידי התעלה , חודרות לעומק מספיק בקרקעיתה ובולטות 15 ס"מ מעל פני הקרקע . בתקנה קיים פירוט של אופן בניית דפנות התעלה , כולל משענות וחיזוקים , וכללי הבטיחות להבטחת יציבותם .
יש להתקין מעברים בטוחים מעל כל תעלה שרוחבה עולה על 60 ס"מ . על המעברים להיות בטוחים לפי כללי הבטיחות הנהוגים לגבי מדרכות מעבר .
על מנהל העבודה באתר שבו מבוצעים חפירה , מילוי , חציבה , או דיפון חובה לערוך ביקורת בטיחות מידי יום , אחרי הפסקת עבודה של שבעה ימים , ואחרי הפסקת עבודה בשל גשם או הצפה (לפני חידושה) .
יש למנוע הידרדרות סלעים או חומרים אחרים בעבודה המתבצעת במדרון , ויש להפעיל במקום כזה כלים ושיטות עבודה שימנעו פגיעה באדם או ברכוש . מבצע העבודה אחראי לכך שחיצוב של קיר יתוכנן ויבוצע בבטיחות , ועל מנהל העבודה לבדוק מדי יום , לפני תחילת העבודה , את יציבותו של קיר חצוב , ולהסיר ממנו כל חלק בולט או רופף , אסור לדרוש מאדם שיעבוד או שיימצא במקום בו הוא עלול להיפגע מחומר רופף או מקיר לא יציב .
סולמות באתר בניה חייבים להיות מחומר טוב וללא פגם . אם אורך הסולם עולה על שני מטרים , הוא צריך להיות גבוה במטר אחד לפחות מהנקודה הגבוהה ביותר שאליו מגיע המשתמש בסולם , אלא אם קיימת אחיזת יד מתאימה אחרת לאדם הניצב בשלב הגבוה ביותר של הסולם .
סולם עץ שארכו עולה על שני מטרים יחוזק על-ידי ברגי קשירה כל 1.5 מטר לכל הפחות . או על-ידי חיזוקי עץ אחוריים במרחק כנ"ל . אסור שיחסר שלב בסולם , ואסור שהשלב יהיה מחובר לזקף רק במסמרים . צריך שיהיו רווחים שווים בין שלבי הסולם , ושהמרחק ביניהם לא יפחת מ-30 ס"מ , ולא יעלה על 35 ס"מ .
סולם נייד יוצב במקום ישר , ויושען על סמך יציב באופן שלא יאפשר תזוזה מקרית בעת השימוש בו . אם אי אפשר להציב את הסולם באופן יציב , יש להעמיד אדם ליד בסיס הסולם שיאחוז בו כדי למנוע תזוזה .
שני הזקפים של הסולם צריכים להישען באופן יציב הן למעלה והן למטה , ואסור להשעין סולם על אחד משלביו .
סולם נייד יועמד בשיפוע של 1 אופקי ל-4 אנכי , ויינקטו אמצעים נאותים למניעת התהפכותו או החלקתו .
סולם יכול לקשר עד שתי קומות (או שני משטחי עבודה) לכל היותר .
הפתח בו עובר הסולם יהיה קטן ככל הניתן , ויגודר משלשה צדדים .
כל פתח ברצפה , במשטח עבודה , במדרכת מעבר , ברצפת פיגום , בגג , במסלול מדרגות או בפיר מעלית חייב להיות מכוסה במכסה חזק המונע נפילת אנשים או ציוד , או שסביב הפתח יותקן מעקה עם אזן יד ואזן תיכון למניעת נפילתו של אדם . כן יש להתקין לוחות רגליים למניעת נפילתם של חומרים וציוד . אזן היד יהיה בגובה של 90-115 ס"מ , והאזן התיכון בגובה של 40-50 ס"מ . לוחות רגליים ייקבעו בצד הפנימי של המעקה וגובהם לא יפחת מ – 15 ס"מ מעל המשטח או הרצפה . לפי פסק דין שלא פורסם , האחריות לגידור פתחים מוטלת על הבעלים של הנכס וגם על המבצע .
חלל בקיר ששפתו התחתונה נמוכה יותר מ – 90 ס"מ משפת רצפה , משטח עבודה או מדרכות מעבר , ושאפשר ליפול דרכו לגובה של יותר משני מטרים , יגודר אף הוא במעקה בעל אוזן-יד ואוזן תיכון .
גידור החוסם פתחים או חללים בקיר לא יוסר ממקומו , אלא אם הדבר נחוץ להעברת ציוד וחומרים . אם מסירים אותו , יש לנקוט אמצעים הדרושים למניעת נפילתם של אדם או ציוד , ולהשיבו למקומו מוקדם ככל שאפשר .
קיים תקן ישראלי (ת"י 904) להתקנת טפסות , ועל מנהל העבודה לבדוק אותן לפני היציקה .

במקרים הבאים צריך שתהיה בידי מבצע הבניה תכנית לטפסות :
א. במפלס או תקרה שגובהה עולה על 4 מטרים .
ב. לתקרה בעובי בטון של יותר מ-40 ס"מ .
ג. לקורה שגובהה עולה על 75 ס"מ .
ד. לכל רכיב בעל צורה או מידות לא מקובלות בבניה .
בתקנות הבניה קיימות הוראות בדבר הצורך בתכנית לטפסות מסויימות , אופן הצבת תשתית לתומכות , אופן העמדת התומכות , קשירתן וכדומה . טפסות יפרקו רק על-ידי טפסנים , ובהשגחת בונה מקצועי (בעל ניסיון של יותר משלוש שנים לאחר הגיעו לגיל 18) .
מפקח עבודה ראשי רשאי לאפשר (בכתב בלבד) חריגות בהנחיות הקשורות לטפסות .
רכיב טרומי יהיה בחוזק נאות , ובאופן שתובטח שלמותו באתר בכל עת . קיימות הוראות בתקנות הבנייה בדבר הרכבה , הפירוק והעבודה ברכיבים של בניה טרומית . מבצע הבניה אחראי כי ברכיב טרומי המשמש כמשטח עבודה בעת הקמת המבנה , יימצאו התקנים ועוגנים המאפשרים התקנת אמצעים (מעקות , אזנים וכד') למניעת נפילתו של אדם .
כל מבנה מתכת שגובהו עולה על 6 מטרים יוקם לפי תוכנית הרכבה הכוללת לפחות את האלמנטים הבאים :
א. פירוט ביצוע הרצפה או התשתית לנשיאת פיגום או מכונת הרמה .
ב. תכנון שלבי ביצוע ההקמה .
ג. איתור הסיכונים בביצוע והאמצעים למניעתם .
ד. תכנון משטחי העבודה והמעברים לעוסקים בביצוע .

מפלסי ביניים הקיימים במבנה יש לכסות ברצפה זמנית או קבועה , הפתחים ברצפה זו יגודרו לפי המוסבר לעיל לגבי גידור פתחים .
בתקנות הבניה קיימות הוראות המחייבות נקיטת אמצעים למניעת נפילתו של אדם במבנה מתכת , התקנת אמצעי גישה בטוחים לכל מקומות העבודה במבנה , ונקיטת אמצעים למניעת נפילתם של חפצים . אם קיימת סכנה של נפילת אדם ממבנה מתכת , יש להתקין קווי אבטחה מנפילה , אליהם אפשר לחבר חגורה או רתמת בטיחות של העובד למניעת נפילתו .
מבצע הבניה אחראי כי עבודות הריסה (כולל פירוק קיר או חלקי מבנה) תבוצענה בהנהלתו הישירה של מנהל עבודה בעל ניסיון של שנה אחת לפחות בהריסת מבנים . אם גובה האתר עולה על ארבעה מטרים , יש לבצע את ההריסה רק על-פי תכנית הריסה מפורטת שתוחזק באתר העבודה .

עבודות ההריסה הבאות יבוצעו אך ורק על-ידי בונה מקצועי (בעל ניסיון של יותר משלוש שנים שנצבר לאחר הגיעו לגיל שמונה-עשרה) :
א. הריסת מבנה מפלדה , מבטון או מבטון מזוין .
ב. הריסת גג , תקרה , תקרה קמרון , קיר נושא , קיר מגן , עמוד נושא או מדרגות .
ג. הריסת קיר או עמוד שגובהו עולה על 1.50 מטרים .
יש להגן על כל חלקי המבנה הצפוי להריסה מהתמוטטות בלתי מבוקרת ופגיעה בעובדים . ולנתק אותם מחשמל , גז , מים וקיטור . כן יש לוודא שלא תהיה פגיעה במערכת הביוב . יש לנקוט אמצעי בטיחות להבטחת שלום העובדים מהתפוצצות גזים , אבק או אש .
מקום שבו נעשית פעולת הריסה יגודר בגדר מתאימה , ויוצבו בו שלטי אזהרה בולטים (בנוסף לשילוט הרגיל עם שמו וכתובתו של מבצע הבניה , שם מנהל העבודה וכתובתו , ומהות העבודה המתבצעת) . אם אין אפשרות להתקין גדר , יש לנקוט אמצעים אחרים למניעת גישה של אדם למקום הסכנה .
פירוק של פיגום באתר בניה יש לבצע רק בהשגחת בונה פיגומים מקצועי , מלמעלה למטה , תוך הבטחת יציבות החלק הנותר , והרחקת האנשים הנמצאים בסביבה . את החלקים המורחקים יש להוריד בזהירות ואסור לזרוק אותם אל הקרקע .
עבודות בביטומן חם יבוצעו רק בהשגחתו הישירה של עובד מנוסה , ומיכל הביטומן יוסק רק על-ידי עובד מנוסה . אסור לחמם ביטומן במרחק של פחות מ – 6 מטרים ממקום שבו מצויים חומרים דליקים , או שתותקן מחיצה מחומר בלתי דליק בין האש והחומרים הדליקים , כשבכל מקרה , המרחק בין האש והחומרים הדליקים לא יפחת מ – 2 מטרים . יש לעשות שימוש במיכל מתאים לחימום הביטומן , ולהשאיר רווח של 15 ס"מ לפחות משפת המיכל העליונה עד גובה פני הנוזל . יש לנקוט אמצעים למניעת התפשטות האש בעת חימום המיכל , ובקרבת מקום תימצא כמות מספקת של חול , אתים , מחבטים או מטפי כיבוי אש מתאימים . אסור להשתמש במים לכיבוי שריפת ביטומן . כלי קיבול להעברת ביטומן יהיה מאיכות טובה , וימולא לכ היותר עד שלושה רבעים מתכולתו .
אם קיימת סכנה של נפילת אדם מהגג בגלל שיפוע , טיב השטח , או מזג האוויר , אסור להעסיק שם אדם ללא נקיטת אמצעים נאותים למניעת נפילתו מהגג .
מבצע בניה אחראי לכך שכל חלק מסוכן של מניע ראשי , ממסרת , וכל חלק מסוכן אחר של מכונה יהיו מגודרים לבטח , באופן שימנע פגיעה לא רק בעובד זהיר , אלא גם בעובד פזיז , רשלן או לא זהיר .
אין חובת גידור אם המכונה או המתקן בנויים באופן המונע לחלוטין פגיעה בעובדים , או שהם מוצבים באתר באופן המונע לחלוטים אפשרות של פגיעה בעובדים .
אם תהליך עבודה לא מאפשר גידור לבטח של חלק מסוכן של מכונה , יש להתקין בה התקן המונע באופן אוטומטי מגע של העובד עם החלק המסוכן . הגידור (או התקן הבטיחות) צריך להיות מותקן באופן קבוע כל עוד המכונה הינה בשימוש או בתנועה .
מגדל הרמה הוא כל מתקן מתכת המשמש להורדה ולהעלאה של חומרים באמצעות משטח או מיכל הרמה , כשכיוון התנועה מוגבל על-ידי מכוון . המתקן מופעל על-ידי כננת , והורדת המשא בו נעשית באמצעות בלם .
קיימות בתקנות הבניה הוראות מיוחדות למבנה , אופן ההצבה ולבטיחות בעבודה במגדל הרמה . מבצע הבניה אחראי שהוא יהיה ממבנה טוב , מחומר מתאים ושיתוחזק כהלכה .
את הכננת של כל מגדל הרמה יש לסמן במספר זיהוי קבוע , ועל המגדל יסומן עומס העבודה הבטוח שקבע היצרן או הבודק המוסמך . מערכת ההרמה (הכוללת את הכננת , הכבל והתקני הביטחון) תיבדק בידי בודק מוסמך מדי 14 חודשים לכל הפחות , ותסקיר הבדיקה יימצא באתר הבניה .

מנהל העבודה חייב לבדוק את יציבות מגדל ההרמה ותקינותו על-פי התקנות בכל אחד מהמקרים הבאים :
א. עם התקנת המגדל ולפני השימוש בו .
ב. לאחר שינוי במבנהו או הגבהתו .
ג. אחת לשבעה ימים לפחות .
את תוצאות הבדיקה יש לרשום בפנקס הכללי של אתר הבניה .
רק לאדם שמונה על-ידי מנהל העבודה ושהודרך לכך מותר להפעיל את הכננת של מגדל ההרמה . אסור להרים או להוריד אדם במגדל הרמה , ואסור לאדם להימצא על משטח הרמה או בתוך מיכל הרמה .
יש למנוע גישת אנשים אל מתחת למשא המורם ומתחת לגלגל של כבל ההרמה של המשא .
מבצע הבניה אחראי לכך שכל הציוד , האבזרים והמתקנים החשמליים באתר הבניה יתאימו לדרישות חוק החשמל , התקנות שהותקנו לפיו , ולתקנים הישראליים שעניינם חשמל על-פי חוק התקנים .
אסור לבצע עבודה במרחק קטן מ – 3.25 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח של עד 33,000 וולט , או במרחק קטן מ – 5 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח העולה על 33,000 וולט , אלא אם מתקיימים כל התנאים הבאים :
א. הקווים מנותקים ממקור אספקת המתח בעת ביצוע העבודה .
ב. אם אי אפשר ניתן לנתק את התילים ממקור אספקת המתח , יותקנו מחיצות או גדרות למניעת מגע ישיר של אדם עם התילים . בעת התקנת המחיצות והסרתן יהיו קווי החשמל מנותקים ממקור אספקת המתח .
· אסור להניח כבלי חשמל בתוך נוזל או שלולית מים , ואם הם מונחים על הקרקע יש להגן עליהם מפגיעת רכב או ציוד מכני-הנדסי העלול לעבור מעליהם , או פגיעה אחרת . כן אסור שכבלים המונחים על הקרקע יהוו מכשול .
לפי דרישת מפקח עבודה , על מבצע הבניה להיות אחראי להכנת תוכנית ארגון בטיחותי של האתר , ועל מנהל העבודה לדאוג שהעבודה באתר תבוצע על-פי התוכנית האמורה . את התוכנית יש לשמור בצמוד לפנקס הכללי .
בור המכיל סיד יכוסה במכסה מתאים , או שסביב הבור יותקן מעקה עם אזן יד ואזן תיכון למניעת נפילתו של אדם , ולוחות רגליים למניעת נפילתם של חומרים וציוד . אזן היד יהיה בגובה של 90-115 ס"מ משפת הבור , האוזן התיכון בגובה 45-50 ס"מ משפת הבור , וגובהם של לוחות רגליים לא יפחת מ – 15 ס"מ מעל שפת הבור . מותר לפרק את הגידור באופן זמני לשם הכנסת סיד או הוצאתו מהבור – אך רק לפרק זמן הנדרש לביצוע הפעולות האלה .
אם חובה להגן על אדם מנפילה לעומק העולה על 2 מטרים , ואם בשל תנאי העבודה או הסביבה אי אפשר לעשות כך , יש לנקוט אחד האמצעים הבאים למניעת נפילה חופשית של אדם לעומק העולה על 1.3 מטרים :
א. התקנת רשתות או יריעות מתוחות .
ב. אספקת חגורות בטיחות לעובד .
ג. אספקה של רתמות בטיחות לעובד .
אסור לאדם להימצא מתחת למשא מורם , אלא אם הדבר הכרחי כדי לבצע עבודה , ותוך נקיטת אמצעי בטיחות נאותים . אין להרים משא אלא אם כן הוא הובטח מנפילה .
הרמת משא באמצעות עגורן או אמצעי הרמה אחר תיעשה באופן אנכי , וינקטו האמצעים הדרושים למניעת טילטולו של משא (כגון חבלי כיוון , או אמצעים אחרים) .
התקן הרמה (לרבות הגלגלת , השלוחה , התקני העגינה וכבל ההרמה) המשמש להרמת משא יהיה מאיכות טובה ומחומר מתאים . הגלגלת והשלוחה יותקנו כהלכה למניעת השתחררותן , והתקן ההרמה ייבדק בידי מנהל העבודה עם התקנתו ולפני השימוש בו . תוצאות הבדיקה יירשמו בפנקס הכללי של המפעל .
התקן הרמה ממוכן יותקן באופן בטוח לפי מפרט מאת היצרן (או על-פי תכנון) הכולל פרטים על עיגון המתקן והצבתו הבטוחה , ובצורה שתמנע היתפסות המשא בעת הרמתו במבנה או בגוף אחר .
מבצע הבניה אחראי לכך כי במבנה שגובהו עולה על 25 מטרים תותקן מעלית שירות להסעת עובדים.
אסור להשליך חומרים או כלי עבודה מגובה העולה על 2 מטרים , אלא יש להורידם בזהירות . למרות האמור לעיל , מותר להשליך חפצים מגובה אם קיים התקן מתאים (שוקת או מוביל סגורים) ומקום השפיכה מגודר למניעת גישה למקום .
בעת ביצוע עבודות בגובה העולה על שני מטרים , יינקטו אמצעים למניעת נפילת של כלים או חפצים ופגיעתם בעובדים , על-ידי כלי קיבול מיוחדים , חגורות לנשיאת כלים ואמצעים אחרים .
במקום בו אדם אחד עובד מעל אדם אחר , יש להתקין מחיצה המונעת פגיעה על ידי גוף נופל .
על מבצע העבודה לספק כלי עבודה וציוד איכות טובה , במצב טוב ותקין , וללא פגמים . הכלים באתר יוחזקו במצב תקין , ללא ליקויים העלולים לסכן אנשים , וישתמשו בהם רק למטרה לה הם מיועדים .
חומרים , כלים , ציוד , תבניות לבניה מתועשת ורכיבים לבניה טרומית וכדומה יאוחסנו באופן יציב ומסודר כך שתימנע אפשרות התמוטטותם .
אם קיר עלול להתמוטט או ליפול , כולו או חלקו , יש לתמוך בו באופן נאות להבטחת יציבותו .
מבצע הבניה אחראי להתקין באתר מקום מחסה מתאים לעובדים מפני גשם , אלא אם כן המבנה המוקם עצמו יכול לתת להם מחסה .
במקום שבו אדם עובד , ואין בו תאורה מספקת , תותקן תאורה מלאכותית נאותה , ותוחזק במצב תקין .
מבצע הבניה אחראי להתקין באתר הבניה ארגז עזרה ראשונה שיצוייד כראוי , ויוחזק במקום נוח לגישה . אסור לשים בארגז ציוד שאיננו מיועד למתן עזרה ראשונה .
מבצע הבניה אחראי להתקין באתר בניה מקום מתאים , מוגן מגשם , רוח וקרי שמש , שבו יאכלו העובדים את ארוחותיהם . יש להתקין במקום מספר מספיק של שולחנות ומקומות ישיבה , ולהחזיק שם מיכל סגור לאיסוף ולפינוי אשפה ושאריות אוכל . המקום יוחזק במצב נקי ולא יאחסנו בו ציוד או חומרים .

יש לספק לעובדים מתקנים לאספקת מים ראויים לשתיה מרשת מים ציבורית , או ממקור אחר שאושר בכתב על-ידי רופא של לשכת הבריאות המחוזית . מי שתיה שאינם מסופקים ישירות מרשת מים ציבורית יוחזקו בכלים נאותים , יוחלפו אחת ליום לפחות , ויינקטו כל האמצעים לשמירת המים והכלים מזיהום .
אם מצויים באתר מים שאינם ראויים לשתיה , יש לסמן את מקורות המים הללו בשילוט מתאים , ברור ובולט לעין .
עובד באתר בניה צריך ללבוש חולצה או בגד מתאים אחר המגן על עור גופו , נעליים גבוהות עם גפה מעור או חומר מתאים אחר , וסוליה מעור , גומי או חומר קשיח אחר המונע חדירת מסמרים או עצמים חדים .
לפי דרישה בכתב של מפקח עבודה , יש להתקין ולקיים באתר הבניה מלתחה לבגדי העובדים , וסידורים נאותים להחלפת בגדים .
א. מבדילים בין בניה לבניה הנדסית :
בניה -
(1) עבודות הכנה והנחת יסודות לבנין, הקמת בנין, הריסתו, שינוי מבנהו, תיקונו או קיומו .
(2) עבודות להתקנת מערכות למים, לביוב, לחשמל, להסקה או לתקשורת ועבודות כיוצא באלה, ובלבד שמבצעים אותן בשטח חצרו של המבנה .
בניה הנדסית -
(1) בניה של קו או שלוחה של מסילת ברזל;
(2) בניית מספן, מבדוק, נמל, נתיב שיט פנימי, מנהרה, גשר מכון-מים, מאגר, קו צינורות, מובל מים, ביב או
מכון-ביוב, הריסתם, שינוי מבנם ותיקונם .

ב. בתהליך הבניה משתתפים הגורמים הבאים :
מזמין הבניה –
בעל הנכס או מי שבעל הנכס ייפה את כוחו להתקשר עם קבלנים לביצוע עבודת בניה או בניה הנדסית, כולה או חלקה .
מבצע בניה –
קבלן ראשי או מזמין בעל רישום מתאים בפנקס הקבלנים , המבצע את העבודה כולה או חלקה באמצעות עובדים שלו או באמצעות קבלנים העובדים עבורו .
מנהל עבודה –
הוא בעל תעודה של מנהל עבודה מוסמך ומונה לתפקידו בידי מבצע בניה .
ממונה על בטיחות –
בעל אישור כשירות מאת מפקח עבודה ראשי שמונה בידי מבצע בניה .

ג. לכל אתר בניה חייב להתמנות מנהל עבודה שאחראי ליישומן של מרבית תקנות בטיחות בבניה .

ד. הטיל מזמין הבניה את העבודה על יותר מקבלן ראשי אחד הוא אשר חייב למנות מנהל עבודה אלה אם אחד מהקבלנים ראשיים הסכים לקחת על עצמו את חובותיו של מבצע בניה והודיע על כך בכתב למפקח עבודה אזורי .

ה. מבצע בניה אחראי לכך שבכל אתר בניה במקום הבולט לעין יוצב שלט שירשמו בו פרטים הבאים :
1. מהות עבודה המתבצעת .
2. שמו וכתובת משרדו של מבצע בניה .
3. שמו ומענו הפרטי של מנהל עבודה .

א. בכל מקום שבו נשקפת לעובד סכנת נפילה לעומק העולה על 2 מטר חובה לנקוט אמצעים למניעת סכנת הנפילה .

ב. ניתן לנקוט אחד מארבעה אמצעים הבאים למניעת סכנת נפילה :

2. גידור :
הגידור ישא מאמץ אופקי שלגודלו 100 ק"ג . הגידור מורכבת :
אזן יד –
יחידת גידור הנמצאת במקביל ובקצה משטח העבודה והמיועד למניעת נפילת אדם .
אזן תיכון –
יחידת גידור הנמצאת בין אזן היד ולוח הרגל .
לוח רגל –
יחידת גידור המותקנת בצמוד לקצה משטח העבודה והמיועד למניעת נפילת חמרים או ציוד;

3. פיגום מגן הצמוד לקיר המבנה שרצפתו נמוכה מרצפת המבנה לא יותר מ – 100 ס"מ .

4. רשת תפיסה .

5. ריתמת בטיחות עם חבל עגינה ובולם זעזועים . מערכת זאת אינה מאפשרת נפילה לעומק העולה על 1.80 מטר . אין לאפשר עבודה לאדם הקשור במערכת זו אלה בילוי עובד נוסף שיחלצו בזמן נפילה .

ג. לפני תחילת עבודות בגובה חייב מנהל עבודה להדריך את העובדים הדרכה בטיחותית בעבודות גובה. נושא הדרכה מועדה ושמות המודרכים ירשמו בפנקס הדרכה המתנהל באתר הבניה.
הדרכה תינתן במועדים הבאים :

1. לפני כניסתו הראשונה של העובד לאתר הבניה .
2. לפני תחילתו של תהליך עבודה חדש .
3. לפני הכנסת מכונה חדשה או מתקן חדש .
4. לאחר התרחשות תאונת עבודה ולאחר הפקת לקחים .
5. לאחר הפסקת עבודה ממושכת ולפני חידושה .
6. פעם בשנה לפחות .

ד. להלן שיטות הדרכה בטיחותית :
1. הרצאה חזותית (פרונטאלית) .
2. דיון (שאלות ותשובות) .
3. הקרת שקופיות תוך מתן הסברים .
4. הקרנת סרט הסברה בטיחותית .
5. הצגה תכלית .
6. סיור מקצועי .

א. בעבודות עפר מבדילים בין חפירה ובין חציבה .
כל שינוע קרקע שלא ניתן לבצע באמצעות כלים ידניים או טרקטורים מכונה בשם חציבה .

ב. להלן סכנות בטיחותיות הקימות בעבודות עפר :
1. סכנת נפילת אדם לבור או לתעלה .
2. התמוטטות מידי החפירה .
3. הופעה פתאומית של מי תהום .
4. פגיעה מערכות תת קרקעיות כגון : מים , ביוב , גז , חשמל ואדים .
5. פגיעה או עירעור יציבות של מבנים או מתקנים סמוכים .

ג. מבצע בניה חייב לנקוט באמצעים הבאים לקראת ביצוע עבודות עפר :
1. לברר קיומם של קווי תשתית במקום החפירה ומקומם המדויק .
2. לסווג את הקרקע ולקבוע שיפוע קרקע טבעי .
3. לקבוע מפלס מי תיהום .
4. לברר את עומקם ואת סוגם של היסודות של מבנה או מתקן הסמוכים .
5. תיכנון הנדסי של שיטת החפירה .

ד. מנהל עבודה שהתמנה לתפקידו בידי מבצע בניה ואושר בידי מפקח עבודה אזורי יערוך כל יום לפני תחילת העבודה ביקורת לחפירה ויציין את תוצאותיה בפנקס הכללי .

ה. בכל מקרה שחופרים בשיפוע קרקע גדול משיפוע קרקע טבעי ועמקה של החפירה עולה על 1.20 מטר חובה לתמוך את צידי החפירה .

ו. קיימות שלוש שיטות עיקריות לתמוך צידי החפירה :
1. באמצעות דופן מלוחות עץ או מלוחות פלדה .
2. באמצעות שיגומים .
3. על ידי התקנת כלונסאות .

ז. אין לקרב את עודפי החפירה לשפתה מעבר למרחק שיקטן מ – 50 ס"מ .

ח. במידה ואין צורך בהימצאות בני אדם בתוך החפירה אפשר להימנע מתימוך צידי החפירה ולהשתמש בתא הגנה המורד באמצעות עגורן נייד .

ט. לכל חפירה בה נמצאים בני אדם יש להכין אמצעי מילוט באמצעות סולמות , מהלכי מדרגות או רמפה ששיפועה לא יעלה על היחס של 1 אנכי ל – 1.5 אופקי . המרחק בין עובד ובין אמצעי המילוט לא יעלה על 20 מטר .

י. מעל כל תעלה שרוחבה עולה על 60 ס"מ יותקנו מעברים בטוחים שרוחבם 60 ס"מ לפחות ובכמות מספקת . אם משתמש במעבר נשקפת סכנת נפילה בתוך התעלה לעומק העולה על 2 מטר יותקנו משני צידי המעבר מעקים המורכבים מאזן יד בגובה 90 עד 115 ס"מ ומאזן תיכון מגובה 45 עד 50 ס"מ .

יא. משני צידי התעלה שעומקה עולה על 2 מטר חובה להתקין גידור המורכב מאזן יד ואוזן תיכון סמוך לשפת התעלה . בסמוך לשפתה של התעלה שאין חובה לגדרה יותקנו בשעות החשיכה פנסים שאורם אדום .

יב. מפקח עבודה רשאי לדרוש ממבצע בניה החלת תוכנית בטיחות לאתר הבניה במקרים הבאים :
1. באתר הבניה יועסקו בו זמנית 50 עובדים או יותר .
2. כאשר גובהו של המבנה המוקם עולה על 25 מטרים .
3. כאשר יוצבו באתר הבניה שניים או יותר עגורני צריח .
4. כאשר אתר הבניה נמצא בחצרו של מפעל תעשיתי פעיל ואין הפרדה בניהם .
5. כאשר לידיעת מפקח עבודה רמת הסיכון הבטיחותי הצפוי מצדיקה זאת .

"פיגום" –
מתקן זמני מעל קרקע, מעל מבנה או מחובר אליו, אשר ממנו מתבצעת פעולת בניה או שעליו מחזיקים חומר או ציוד;

"פיגום זיזי" –
פיגום שרצפתו נתמכת על סמוכות זיזיות המחוברות למבנה;

"פיגום זיזי מיוחד" –
פיגום זיזי המיועד לעומס שימושי העולה על 100 ק"ג למטר רבוע של רצפה;

"פיגום זקפים" –
פיגום שנסמך על עמודים אנכיים העומדים על הקרקע או על אמצעי סמך יציב אחר של המבנה;

"פיגום חמורי" –
פיגום שרצפתו נסמכת על סמוכות ניידות העומדות על הקרקע או על אמצעי סמך יציב אחר של המבנה;

"פיגום כסא" או "פיגום ליחיד" –
פיגום שמשטח העבודה שלו הוא כסא, דלי, סל או כיוצא באלה;

"פיגום מיוחד" –
פיגום זקפים מפלדה שגבהו מהנקודה הנמוכה של המשטח שעליו הוא עומד עד למשטח העליון עולה על 50 מטרים, פיגום שצורתו מיוחדת או פיגום הבנוי מחמרים מיוחדים או המשמש למטרות מיוחדות, למעט פיגום עשוי עץ;

"פיגום ממוכן" –
פיגום אשר בעזרת כח מיכני, חשמלי, הידראולי ניתן לשנות את מיקום משטחי העבודה שלו;

"פיגום סולמות" –
פיגום שרצפתו נסמכת על שלבי סולמות;

"פיגום עצמאי" –
פיגום שמבנהו מבטיח את חזקו ויציבותו ללא קשירה למבנה או לגוף יציב אחר;

"פיגום עצמאי נייד" –
פיגום עצמאי המוצב על גלגלים;

"פיגום שלוח" –
פיגום שרצפתו נסמכת על שלוחות העוברות דרך קיר הבנין; הקצוות הפנימיים של השלוחות מעוגנים לבטח בפנים הבנין;

"פיגום תורן ממוכן" –
פיגום ממוכן המורם אנכית על ידי ממסרות פס שיניים, המובל על ידי התורן התומך ונע לאורכו;

"פיגום תלוי" –
פיגום התלוי על כבלי פלדה, שרשרות, צינורות, מוטות מתכת, פרופילים ממתכת או אמצעי תליה אחרים, למעט פיגום כסא או מיתקן דומה לו;

"פיגום תלוי ממוכן" –
פיגום ממוכן, המותקן מעל הקרקע, מעל מבנה או מחובר אליו, התלוי על כבלי פלדה או אמצעי תליה
אחרים, וכהגדרתו בתקן ישראלי ת"י 1139 חלק 2, שמתבצעת ממנו עבודה;

יום חמישי, 20 באוגוסט 2009

חזרה - ציוד מגן אישי :


ציוד מגן אישי הוא ציוד שנועד לשימושו האישי של אדם בעבודה , בדרך של לבישה , הרכבה , חבישה או נשיאה , ושתוכנן במיוחד להגנתו בפני סיכון העלול לפגוע בבטיחותו או בבריאותו של העובד .

כאשר לא ניתן למנוע סיכונים בטיחותיים בעבודה על-ידי בניה או התקנה , המעביד חייב לספק לעובד ציוד מגן אישי מתאים באיכות נאותה . על ציוד המגן האישי להיות חזק ועמיד ובעל תכונות ומבנה למתן הגנה נאותה מהסיכונים שאותם הוא בא למנוע . המונח "מעביד" בהקשר זה מתייחס לכל "תופס מפעל" , "מבצע בניה" (על-פי תקנות הבניה) , וכן "המחזיק במקום העבודה" . אם המעביד איננו יכול לספק בעצמו את ציוד המגן האישי , עליו להנחות את הממונה על העבודה או את מנהל העבודה כיצד לספק את הציוד , והמעביד יפקח על ביצוע ההוראות . מפקח עבודה אזורי רשאי לדרוש ממעביד לספק לעובד אמצעי מגן אישי חיוני – גם אם הוא לא מחוייב על-פי התקנות .


על הממונה על העבודה או מנהל העבודה להשגיח ולנקוט אמצעים שיבטיחו שעובד משתמש בציוד המגן האישי כראוי , ויפסיק באופן מיידי עבודת עובד שאיננו משתמש בציוד המגן האישי . אם נתגלה בציוד המגן האישי פגם או נזק , ידאג הממונה על העבודה לאספקה מיידית של ציוד חילופי תקין לעובד , וימסור את הציוד הפגום לידי המעביד .

התקנות המחייבות מעביד בנושא ציוד מגן אישי לעובדיו חלות עליו גם ביחס לכל העובדים המבצעים עבודה או השוהים במפעל – כולל עובדי קבלן כח-אדם , קבלנים עצמאיים , וכל עובד הפועל בעזרת מיתקנים או ציוד של המעביד . המעביד פטור מלספק לעובד שאיננו מועסק על ידו ציוד מגן אישי רק אם החובה לספק ציוד מגן אישי לאותו עובד מוטלת בחוק באופן מפורש על אדם אחר .

עובד חייב להשתמש בציוד מגן אישי שניתן לו , לשמור אותו במצב תקין ונקי , ולהחזירו מיד למעביד או לממונה על העבודה לשם החלפתו אם התגלו בו פגם או נזק .

המעביד או הממונה על העבודה ידאגו תמיד כי ציוד המגן יוחזק במצב תקין ונקי , וכי יחד עם הציוד יסופקו במקום העבודה אמצעים נאותים לניקויו והפעלתו הסדירה .

אין לספק לעובד משקפי מגן , מגן פנים , מסכה , מגני קרקפת , כפפות , קסדת מגן , ציוד להגנת שמיעה , נעליים או מגפיים שהיו בשימוש של אדם אחר , אלא אם כן הציוד עבר ניקוי וחיטוי נאות .

אסור למכור , לקנות או למסור לשימוש אחר ציוד מגן אישי שאינו עומד בתקן , שאינו מאיכות נאותה , ושאינו מותאם להגן על העובד בפני הסיכון אותו הוא נועד למנוע .

עבודה עם חומרים וגזים מסוכנים, מקומות מוקפים, הדברה, ביוב, - הגנה על מערכת הנשימה.
עבודות שיש בהם סכנת פגיעה מגוף נופל – הגנת ראש.
עבודות ברעש מזיק – הגנת אוזניים.
עבודה בתנאי חום וקור קיצוניים.- הגנה על כל הגוף.
עבודות השחזה, חריטה, ריתוך, צביעה וניקוי בלחץ אוויר, ייצור מוצרי זכוכית, סיתות אבן, עיבוד עץ במכונות, קידוחים, יציקת מתכת, הריסת בטון ומבנים, כריתת עצים, חומרי הדברה, חשיפה לקרינה, חשמל עם מתח – הגנת פנים ועניים.
עבודות ריתוך, גיזום וכריתת עצים, טיפול בחומרים מסוכנים ובחומרים חמים או קרים מאוד, במתקן חשמל "חי", ניקוי וחיתוך עצמות של בעלי חיים – הגנת כפות הידיים.
עבודות שינוע, אחסון, בנייה, הנחת צנרת, קיטור ותחנות כוח, התכה, בתי קירור, רכבת, בתי מטבחיים, מקומות עם סכנת החלקה, מכרות, וכד' – הגנת רגליים.
עפ"י תקנות הבטיחות בעבודה ציוד מגן אישי - על המעביד חלה החובה לספק אמצעי מגן אישיים לעובדים בכל מקום עבודה שלא ניתן להגן עליהם מסיכונים בטיחותיים.
המעביד יספק את הציוד לעובדים בהתאם לסיכונים להם הם חשופים ולדאוג לתקינותו.
המעביד יוודא שהעובדים משתמשים בציוד המגן שסיפק להם.
העובד חייב להשתמש בציוד המגן האישי שסופק לו ע"י המעביד, לשמור על תקינות הציוד ולהגיע להדרכה בנושא.
הציוד צריך להיות מתאים לאדם ולאיבר הגוף עליו הוא אמור להגן.
הציוד חייב להתאים לדרישות התקן הישראלי או לאחד התקנים הבינלאומיים המאושרים ע"י מכון התקנים הישראלי או ע"י אגף הפיקוח על העבודה במשרד התמ"ת.
הציוד חייב להיות באיכות גבוהה, חזק אמין ובעל מבנה ותכונות למתן הגנה נאותה מפני הפגיעות שאותן הוא נועד למנוע.
ציוד המגן צריך להיות נוח וקל לשימוש לאדם המשתמש.
הציוד צריך להיות כזה שניתן להסירו במהירות בעת חירום.

הסיכונים מציוד מגן - לא תקין או לא מתאים :

עדשות שבורות במגיני עיניים עלולות להזיק יותר מאשר להועיל.
כפפות לחשמלאים שאינן מתאימות למתח הנתון.
כפפות מגן שאינן מתאימות לחומר שהעובד בא איתו במגע.
בגד ספוג חומר דליק.
מיכלים דחוסים - מערכת נשימה שאינה אטומה מספיק.
פילטר למסכה - לא מתאים או אינו בתוקף.
ציוד לא תקין יוצר אשליית בטיחות, בעקבותיה באה פגיעה בעובד עד כדי סכנת חיים.

הגנת הראש :

תאונות ראש הן בדרך כלל תאונות קשות ואף קטלניות (מהוות כ-50% מתאונות העבודה הקטלניות .

הסיכונים הגורמים לפגיעה בראש :
נפילת חפצים מגובה, עבודה במקומות נמוכים, היתקלות בצינורות ובבליטות .
קסדת המגן צריכה להיות עמידה נגד הבקעה, מאווררת ובעלת כושר סביר לבלימת המכה.
הקסדה צריכה להיות נוחה וקלה ככל האפשר ועל כן מיצרים אותה מחומרים סינתטיים. חסרונם של חומרים אלה הוא ההזדקנות המהירה ועל כן יש להחליף את הקסדה כעבור 5 שנים.
ת"י 484 מגדיר את הדרישות מקסדת המגן.

הגנת הפנים והעיניים :

הפנים והעיניים הם החלקים הרגישים והפגיעים ביותר בגוף האדם.
פגיעה בעיניים עלולה להסתיים בנכות לכל החיים משום שהעובד עלול לאבד את מאור עיניו לצמיתות.

הסיכונים להם חשופים פני האדם העובד :
סיכונים מכאניים – שבבים ממכונות לעיבוד עץ או מתכת.
סיכונים מחומרים מסוכנים – התזת החומר או אבק מזיק, גזים רעילים.
סיכוני קרינה – מריתוך, מבדיקות אל הרס או מתנורים.
להלן התהליכים שבהם יש צורך בהגנה על הפנים והעיניים :
עבודה ליד כור היתוך או תנורים.
עיבוד מתכות – השחזה, ליטוש, חיתוך, כרסום, חריטה וקדיחה.
שימוש בכלי עבודה מתכתיים – הקשות, גירוד, ניקוי שבבים, וכד'.
ריסוס והתזה של צבע או כל חומר ניקוי אחר בלחץ.
ריתוך חשמלי, ואוטוגני ,הלחמות.
טיפול בכימיקלים וחומרים ביולוגיים.
סיכוני קרינה – לייזר, קרני שמש ועוד.

הגנת הידיים והזרועות :

הידיים הם " כלי העבודה העיקרי שלנו ".

הסיכונים הקיימים לידיים :
חתכים, כוויות, כריתה, מעיכה, דקירות ושבירה.
סוגי העבודות בהן יש להגן על הידיים :
ריתוך לסוגיו.
טיפול בעצמים חדים או מחוספסים – מסגרות כבדה.
כריתת עצים או גיזום ענפים, נגרות .
טיפול בחומצות וחומרים מסוכנים אחרים.
עבודה בתנאי קור או עם גופים חמים.
עבודות חשמל במתקן "חי".
סיכונים ביולוגיים, בעבודה עם דם.

סוגי כפפות :
לעבודות קלות – עשויות מבד או מעור.
לעבודות מסגרות – כפפות מבד עבה במיוחד המגנות מחדירת עצמים חדים.
כפפות אנטי סטטיות לעבודה בסביבה עם מטעני חשמל סטטי.
כפפות דוחות מים- מיועדות לעבודה סביבה רטובה אך אינן אטומות.
כפפות אטומות למים- לשטיפת כלים.
כפפות לקצבים עמידות בפני חיתוך מסכין, עשויות מרשת פלדה.
לעבודה בתנאי קור וחום קיצוניים נדרש להשתמש בכפפות עבות העשויות מעור או דמוי עור.
כפפות עמידות בפני כימיקלים שונים.
כפפות מיוחדות לעבודה בחשמל עשויות מגומי טבעי או סינתטי.
אין להשתמש בכפפות בעת עבודה במכונות בעלות חלקים מסתובבים.
הגנת הרגליים :

פגיעה ברגל מרתקת את העובד לביתו או לעיתים הוא נאלץ להחליף את מקצועו.

הסיכונים העיקריים לרגליים :
נפילת חפצים כבדים על הרגל.
חדירת עצמים חדים לכף הרגל דרך הסוליה.
החלקה על כתם שמן או מים.
מעידה ונפילה כתוצאה מהיתקלות במפגע כלשהו.
פגיעה מחום או מקור.
פגיעה מכימיקלים או מחומרי דלק לסוגיו.
פגיעה כתוצאה מהליכה או מעמידה ממושכים.
פגיעה כתוצאה של שימוש בנעל לא תקנית / מתאימה.
פגיעות עור מיציקות בטון.
פגיעה מחשמל סטטי.
התחשמלות.

העבודות בהם חייבים להגן על הרגליים :
עבודות בנייה והקמת מבני מתכת.
הנחת צנרת תעשייתית ואחזקתה.
עבודה באתרי איחסון של חומרי בנין.
עבודה ליד כורי התכה ותנורים.
עבודות מסגרות כבדה ועיבוד שבבי.
עבודה במכרה או במחצבה.
עבודה בכלי שינוע (מלגזות).
גיזום וכריתת עצים.
טיפול בכימיקלים וחומרי הדברה.
עבודה בחשמל "חי ".
עבודה במטבחים ובחדרי קירור.
מכונאות רכב או ציוד מכני כבד.
ייצור ועיבוד מוצרי זכוכית.

סוגי נעלי בטיחות :
נעלי בטיחות רגילות עם כיפת מתכת בקצה.
נעלי בטיחות לרתכים הניתנות להסרה מהירה.
נעלי או מגפי בטיחות עם בידוד מיוחד להגנה מחום וקור.
נעלי בטיחות עם מדרסי מגן מפני חדירת גופים חדים.
נעלי או מגפי בטיחות עמידים בפני תמיסות וכימיקלים.

הגנת הגוף :

בגדי העבודה צריכים להיות נוחים ומתאימים למשתמש, ועשויים מבד שאינו מגרה את העור ואינו חוסם את הנקבוביות.
את בגדי העבודה יש לכבס בנפרד בייחוד אם זוהמו ע"י כימיקלים.
אסור ללבוש בגדי עבודה העשויים בדים דליקים או שנהפכו לדליקים עקב שפיכת חומר דליק או צבע.
בעבודה בלילה יש ללבוש בגדי עבודה בעלי צבעים בולטים או עם סרטים זוהרים.

הסיכונים העיקריים לגוף האדם העובד :
קרינה מהשמש או ממכשירים המפיקים רמות גבוהות של קרינה.
חשיפה לקרינה אינפרא אדומה ואולטרה סגולה – בעבודות ריתוך.
חשיפה לאבק מזיק.
עבודה עם כימיקלים במצב נוזלי או גזי.
תנאי קור וחום קיצוניים – חדרי קירור או תנורי התכה.
עבודות צביעה בעיקר בריסוס.
פגיעה מתנועת חלקי מכונה.

הגנת העור :

בנוסף לבגדי העבודה ולבוש המגן ישנם מקרים בהם דרושה הגנה נוספת לעור הידיים והפנים.
השימוש במשחת הגנה מיועד למקרים בהם קיימת סכנת פגיעה לעור ואין אפשרות או דרישה להשתמש בכפפות.
העובדים החשופים לשמש צריכים להשתמש במשחות מגן לפנים.

יתרונות :
הגנה על העור מפני כימיקלים רעילים וחומציים.
ניתנת לרחיצה ונספגת בעור ומונעת התייבשותו.

חסרונות:
המשחה אינה מתאימה לממיסים אורגניים.
המשחה מונעת הזעה חופשית של העור.
הידיים חלקות לאחר השימוש במשחה ועל כן יש למרוח היטב לספיגה טובה בעור.

הגנת הנשימה :

אווירה המכילה חומרים וגזים רעילים :
קיימים סוגים שונים של חומרים הגורמים לגירוי, להרעלה, מסרטנים, מרדימים וחונקים.
החומרים הרעילים מתפזרים באוויר בצורת אדים גזים, או חלקיקי אבק.
לצורך הגנה מחומרים ומרעלים אלו, ישנה חשיבות לבחירת סוג המסנן והמסכה.


הגנת השמיעה :

המיגון נועד לתת מענה למפגעי הרעש
במקומות העבודה כדי לשמור על שמיעתו של העובד.

שתי שיטות למיגון מרעש מזיק :
מיגון אישי.
בידוד או הפחתת הרעש מהמקור.

מיגון אישי :
אטמי אוזניים לסוגיהם המנחיתים את עוצמת הרעש בין 17 ל-20 (A) db.
השימוש באוזניות מנחית את עוצמת הרעש עד ל – 30db (A)
קיים גם שימוש באוזניות קשר המגנות מרעש.

הפחתת רעש מהמקור :
התקנת משתיקים במערכות הפליטה של מכונות המונעות ע"י מנוע בנזין או דיזל.
התקנת מפוחים שקטים יותר בתעלות של מערכות איוורור.
התקנת משתיקים למנועים חשמליים רועשים, או להחליפם במנועים שקטים יותר.
לבודד חלקי מכונות רועשים במיוחד.
להתקין בולמי זעזועים מתחת למכונות .
לבודד את המכונה כולה בתוך מבנה עוטף בולע קול.
לבודד את העובד בחדר עבודה מופרד משאר המכונות.
ציוד מגן לעבודה באבק מזיק :

אם קיימת סכנה כי העובד יהיה חשוף לריכוזים חריגים הגבוהים מרמת החשיפה המותרת שהוצגה לעיל של אבק מזיק , יש לספק לו ציוד מגן אישי יעיל ומתאים ובאיכות טובה לרבות מסכת נשימה עם מסנן נשימת אויר או מחוברת לאספקת אויר , בגדי מגן , כפפות מגן , משקפי מגן , נעלי מגן וכיסוי לראש , והעובד חייב להשתמש בהם .

ציוד מגן לעבודה עם בנזן :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של בנזן , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת נשימה עם מסנן המתאים לבנזן (המסנן יוחלף בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי) .
ב. בגד מגן לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה עם ויניל-כלוריד :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של וויניל-כלוריד , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת נשימה עם אספקת אוויר או מסכת נשימה עם מסנן המתאים לוויניל-כלוריד (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי) .
ב. בגד מגן וכפפות מגן לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן אישי לעבודה עם ארסן (זרניך) :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של ארסן , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. לחשיפות קצרות יש לספק מסכת מגן לפנים (עם כיסוי שרוול בד במקומות המגע עם עור הפנים) המצוידת במסנן המתאים לארסן (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי) . לחשיפה ממשוכת יש לספק מסכה דומה עם אספקת אוויר דחוס ומסונן באמצעות קווי אספקה .
ב. בגד מגן לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה בכספית :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של כספית , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת מגן לפנים המצוידת במסנן המתאים לתרכובות הכספית שעימן בא העובד במגע (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי)
ב. בגד מגן לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה בעופרת :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של עופרת , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת מגן לפנים המצוידת במסנן המתאים לתרכובות העופרת שעימן בא העובד במגע (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי)
ב. בגד מגן לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה בממיסים פחמיימניים הלוגנים או ארומטיים מסויימים :

אם קיימת סכנה שהעובד יהיה חשוף לרמה גבוהה מהמותר של ממיסים פחמיימניים הלוגנים מסוג :
טריכלורו-אתילן
פרכלורו-אתילן .
1,1,1 טריכלורו-אתאן .
ממיסים פחמימניים ארומטיים מסויימים (טולואן , סטירן ותרכובותיהן) .
יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת נשימה מצויידת במסנן המתאים לממיסים עימם עובד (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי)
ב. בגד מגן , כפפות מגן ומשחת מגן מתאימים לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה במתכות מסויימות ותרכובותיהן :

לעובד עם מתכות מסוימות ותרכובותיהן (קדמיום , כרום , ניקל , קובלט , מתכות קשות ובריליום) , יש לספק לו ציוד מגן אישי (שלא יועבר לעובד אחר) בין השאר ועל-פי הצורך .
א. מסכת נשימה מצויידת במסנן המתאים למתכות (המסנן יוחלף במסנן בחדש על-פי הוראות היצרן או הוראות מפקח העבודה האזורי)
ב. בגד מגן , כפפות מגן ומשחת מגן מתאימים לפי הוראות מפקח העבודה האזורי .
העובד חייב לעשות שימוש בציוד המגן המסופק לו , והמעביד ידאג שהעובד ישמור את ציוד המגן האישי במצב נקי .

ציוד מגן לעבודה ברעש :

במקום עבודה בו קיים רעש מזיק , יש לספק לעובדים מגיני אוזניים מתאימים , שהעובדים חייבים להשתמש בהם ולשמור על שלמותם וניקיונם .

יום רביעי, 19 באוגוסט 2009

חזרה - חשמל :

"חי" –
מצב של מוליך כשהוא מחובר למקור של מתח חשמלי באופן גלווני, השראתי או כשהוא טעון חשמל, לרבות מוליך האפס;

"חשמלאי" –
בעל רישיון לעסוק בביצוע עבודות חשמל לפי חוק החשמל, התשי"ד-1954;

"כבל" –
מוליך יחיד מתכתי מבודד בעל עטיפה, או מספר מוליכים מבודדים מאוגדים תוך ייצורם, כשהם בעלי עטיפה משותפת בהתאם לתנאי התקן;

"לוח חשמל" –
מסד והציוד החשמלי המורכב עליו לפיקוד ולפיקוח על מיתקן חשמלי;

"לוח ראשי" –
לוח חשמל הניזון במישרין ממקור ההספקה של מיתקן לפיקוד ולפיקוח על מיתקן המחובר אליו בשלמותו;

"מבודד" –
מופרד באופן גלווני על ידי חומר בידוד;

"מבטח" –
אבזר לניתוק אוטומטי של זרם חשמלי במיתקן כאשר עצמתו גדולה מעצמת הזרם הנקוב שלו; מבטח יכול להיות משני סוגים: נתיך או מפסק אוטומטי;

"מוליך" –
גוף המיועד להעביר זרם חשמלי;

"מכשיר חשמלי" –

ציוד חשמלי המיועד להמרה במתכוון של אנרגיה חשמלית, באנרגיה חשמלית אחרת או באנרגיה מסוג אחר;

"מעגל סופי" -
מעגל הניזון דרך מבטח והמיועד להולכת זרם חשמלי במישרין למכשירים צורכי זרם, או לציוד חשמלי אחר, המותקנים באותו מעגל;

"מפסק" –
מכשיר המיועד להפסקה ולחיבור במתכוון של זרם חשמלי במיתקן;

"מפסק אוטומטי" –
מבטח בעל מנגנון מכני לניתוק זרם, במקרה של זרם יתר;

"מפסק מגן הפועל בזרם דלף" –
התקן מיתוג המיועד לנתק אוטומטית את המיתקן המוגן על ידו ממקור הזינה במקרה של הופעת זרם דלף במיתקן;

"מפסק ראשי" –
מכשיר המיועד להפסקה ולחיבור במתכוון של זרם חשמלי במיתקן בשלמותו, כאשר העומס מחובר בו;

"מתח גבוה" –
מתח בין מוליכים העולה על 1000 וולט;

"מתח נמוך" –
מתח בין מוליכים העולה על 50 וולט ואינו עולה על 1000 וולט, ולמעט רשת כבלים כמשמעותה בסעיף 6א לחוק הבזק, התשמ"ב-1982 (להלן - חוק הבזק) שמתחה אינו עולה על 65 וולט;

"מתח נמוך מאוד" –
מתח בין מוליכים שאינו עולה על 50 וולט;

"נתיך" –
מבטח הפועל על ידי אלמנט ניתך;

"סוג I" –
ציוד חשמלי שלכל חלקיו החיים יש לפחות בידוד תפעולי ושמותקן בו הדק או מגע לחיבור הארקת מגן;

"סוג II" –
ציוד חשמלי המיועד לזינה במתח נמוך שחלקיו החיים מבודדים בבידוד כפול או בבידוד מוגבר;

"סוג III" –
ציוד חשמלי המיועד לזינה במתח נמוך מאוד ושאינו כולל מעגלים פנימיים או חיצוניים הפועלים במתח שונה

כלים חשמליים מיטלטלים המוחזקים ביד :

· בלוח חשמל המזין מכשירי חשמל מיטלטלים המוחזקים ביד יש להתקין מפסק מגן (המופעל על-ידי זרם דלף ברגישות של 0.03 אמפר) , ויש להפעיל את מפסק המגן לצורך ניסוי לפחות אחת לחודש באמצעות לחיץ הביקורת שלו . כן יש להגן על-ידי מפסק מגן כנ"ל על בתי שקע אליהם מתחברים מכשירי חשמל מיטלטלים המוחזקים ביד .

· לוח חשמל המזין מכשיר יחשמל מיטלטלים המוחזקים ביד יכול להיות קבוע או מיטלטל . אם זה לוח מיטלטל , עליו להיות מוזן ממתח נמוך בלבד (1,000 – 50 וולט) , וכל חלק חי בו יהיה מבודד בבידוד כפול או בבידוד מוגבר .

· מכשיר חשמל מיטלטל המוחזק ביד בעת השימוש בו יהיה ניזון ממתח של עד 1,000 וולט בלבד . אם קיים במכשיר כזה מתח העולה על 50 וולט יש :
א. לבודד כל חלק חי במכשיר בבידוד כפול או בבידוד מוגבר , או
ב. שיהיה בו בידוד תפעולי והארקה , והוא יוזן דרך מפסק מגן ברגישות 0.03 אמפר או דרך שנאי מבדל.

· נורות חשמל מיטלטלות המופעלות ביד יוזנו במתח חשמלי נמוך מ – 50 וולט .
מנורות חשמל מיטלטלות המורכבות על כנים (זרקורים) יוזנו אף הן במתח חשמלי נמוך מ – 50 וולט , או יוזנו דרך מפסק מגן ברגישות 0.03 אמפר לכל היותר .

לוח חשמל עשוי חומר בלתי דליק או כבה מאליו יותקן במקום מואר , מאוורר , נוח לגישה ולטיפול , ועם מעברים נאותים . הלוח יחובר לקיר באופן יציב כך שלא יהיה אפשר לפרק אותו ללא כלים . אסור לאחסן חפצים , חומרים או כלים בארון או בחדר החשמל . לוח החשמל יהיה מוגן מפני פגיעה מכאנית (במקום שקיימת סכנת פגיעה כזו) , וחלקים חשופים שלו תחת מתח יהיו מוגנים מנגיעה מקרית . הלוח יהיה מוגן מהתזת מים , הצטברות לחות , אבק ולכלוך .
לוח חשמל של מתח נמוך (מ-50 עד 1,000 וולט) שיש לעבוד גם עם צידו השני יותקן במרחק של 70 ס"מ או יותר מהקיר .

יש לסמן באופן קבוע וברור את כל המפסקים , הנתיכים והמפסקים האוטומטיים לשם זיהוי השתייכות לחלקי המתקן שעליהם הם מפקחים , לכל לוח ראשי (לוח הניזון ישירות ממקור אספקה של חשמל והמפקח על כל המתקן) יהיה מפסק ראשי המאפשר ניתוק כל המתקן מחשמל .

פעולות מתוכננות של ניתוק מתקן חשמלי , בדיקת העדר מתח , התקנת מקצרים וחיבור מתקן מחדש למתח חייבות להיעשות לפי הוראה בכתב מחשמלאי בעל רישיון לעסוק בעבודות חשמל .

לפני התחלת עבודה במתקן חשמלי המשוחרר ממתח חשמלי , יש לפעול כדלקמן :

א. החלק של המתקן החשמלי שבו תבוצע העבודה יופסק וינותק ממקור המתח באופן הנראה לעין , יובטח בידי חשמלאי מוסמך על-ידי התקן נעילה אמין , ויצב בו שלט אזהרה מתאים .
ב. החשמלאי יבחן העדר מתח באמצעות בוחן מתח מתאים , ואם נוכח שאין זרם במתקן , יקצר את כל מוליכי המופעים והאפס להארקה .

עבודות במתקן חשמלי עם מתח של יותר מ – 1,000 וולט יבוצעו רק בהשגחת חשמלאי בעל רישיון . חיבור מחדש של מתח למתקן החשמלי יבוצע רק על-ידי חשמלאי בעל רישיון , ורק לאחר קבלת הודאה בכתב מהאחראי על ביצוע העבודה שכל העובדים עזבו את מקום העבודה , רוכזו במקום מוסכם או שוחררו , ושאפשר לחבר מתח .

כל אימת שמבצעים עבודת תיקון או תחזוקה בציוד המופעל על-ידי אנרגיה חשמלית , יש לנתקו ממקור המתח על-ידי המפסק של הציוד באופן גלוי לעין . יש לשמור את המפסק נעול על-ידי התקן נעילה אמין הנמצא בשליטת מבצע התיקונים או התחזוקה .
המפסק יסומן בשלט נראה לעין שבו ייאמר : "אין להפעיל – המכונה בטיפול" . אם אי אפשר לנעול את המפסק , יש להבטיח בדרך אחרת את ניתוק המתח ואי חיבורו מחדש לציוד עד סיום העבודות .

לפני פירוק חלקים של הארקה (כולל צנרת או מד מים או פס הארקה) יש להתקין גשר שיבטיח את רציפות הארקה .


מתקן חשמלי הפועל באטמוספרה נפיצה חייב להיות מהסוג המונע התפוצצות , ומותאם לתקן ישראלי ת"י 786 .

רישיון חשמלאי ניתן על-ידי האגף להכשרה ולפיתוח כח-אדם במשרד העבודה והרווחה . הרישיון ניתן לתקופה קצובה המצוינת בו , ויש צורך לחדשו בתום תקופה זו .
קיימים כמה סוגי רישיונות לחשמלאים :
1. חשמלאי עוזר .
2. חשמלאי מעשי .
3. חשמלאי מוסמך .
4. חשמלאי ראשי .
5. חשמלאי טכנאי .
6. חשמלאי הנדסאי .
7. חשמלאי מהנדס .
8. חשמלאי בודק סוג 1 .
9. חשמלאי בודק סוג 2 .
10. חשמלאי בודק סוג 3 .
11. חשמלאי מסויג לפי תחום עיסוקו – מוגבל לסוג עבודה מסוים ורק במסגרת מקום עבודה מסוים .
12. חשמלאי שירות לפי תחום התמחותו – מוגבל לסוג עבודה מסוים , ללא הגבלת מקום העבודה .

אסור שיימצאו במפעל מוליכים חשמליים עם מתח חשופים ללא בידוד . במקרה שתנאי הסביבה גורמים לבלאי מהיר של הבידוד , ובאין אפשרות אחרת , אפשר להתקין מוליך גלוי (לא מבודד) רק בתנאים הבאים :
א. רק חשמלאי יכול להגיע אליו ואין סיכוי כי אנשים ייתקלו בו .
ב. כלי תחבורה וכלי הרמה לא יוכלו לפגוע במוליכים החשופים .
כבלי חשמל זמניים (כגון כבל מאריך) , המיועדים להזנת כלים חשמליים או מכשירי חשמל מיטלטלים , יותקנו באופן המונע פגיעה בהם או היפגעות מהם , וחיבורם לרשת החשמל יהיה דרך מפסק מגן (המופעל על-ידי זרם דלף ברגישות של 0.03 אמפר) , או שהם יחוברו למקור מתח נמוך מאד (פחות מ – 50 וולט) . אסור שכבלי חשמל זמניים כנ"ל יעברו מעל , או יגעו , בקווי חשמל קבועים או קווי תקשורת (כולל קו בזק) . אם הכבלים הזמניים עוברים מתחת לקווי החשמל או התקשורת הקבועים , אסור שהם יהיו קרובים אליהם , ויש להתקינם על-פי תקנות הבזק והחשמל .

יום שני, 17 באוגוסט 2009

חזרה - עבודה על גגות :


גג נחשב תלול אם שיפועו יותר מ – 3 אופקי ל – 2 אנכי .

גג נחשב שביר אם הוא בנוי (או מסוכך) מחומר שביר .

מפקח עבודה ראשי לפטור גג שביר מהתקנות , אם חומר שבו סוכך הגג עבר תהליך חיזוק מיוחד שעשהו חזק מספיק לשאת בבטחה את משקל העובדים עליו .

אסור לעבוד על גג שביר או תלול , אלא אם ננקטו אמצעים מתאימים שימנעו את נפילת העובד מהגג .

על גג כזה יש להימצא רק על לוח דריכה או על לוח זחילה .

את הלוח יש להניח באופן שימנע את שבירת הגג בעת העבודה , ויבטיח מפני תזוזה מקרית של הלוח .

אפשר לעבוד על גג שביר או תלול ללא לוח דריכה או זחילה במקרים הבאים :

1. גובה הנפילה אינו עולה על שני מטרים .
2. קורות הגג שהותקנו שתי וערב (המרישים) הנושאים את הסיכוך ערוכים כך שהם יוצרים מרובעים שאורך כל צלע שלהם אינו עולה על 50 ס"מ .
3. מתחת לחומר הסיכוך או הגג השביר מצויה רשת עשויה לבלום את האדם ולמנוע נפילתו .

אם התנאים לא מאפשרים להתקין לוח זחילה או דריכה לעובדים בגג , יש לצייד את העובדים בחגורת בטיחות או ריתמת בטיחות שיצויידו בחבל קשירה שימנע נפילה חופשית של העובד ליותר מ – 1.3 מטרים או יצויידו בהתקן אחר המתאים לבלימת הנפילה .

עבודה על גג תלול או חלקלק תתבצע רק על ידי עובדים מקצועיים לגגות , תוך התחשבות בסיכונים ונקיטת האמצעים הבאים במקרה הצורך :

התקנת מחיצת מגן בגובה של מטר אחד לפחות לבלימת אדם המחליק או מתגלגל במורד הגג , ולמניעת נפילתו .
התקנת פיגום נאות בקצה הגג שימנע נפילה מהגג ויגביל נפילה חופשית למטר אחד לכל היותר .
התקנת לוחות על מקבילים המחוברים בניהם , ברוחב כולל של 40 ס"מ לפחות , המצוידים בשלבים שהמרחק בניהם אינו עולה על 40 ס"מ , שיבטחו לעובדים על הגג אחיזת רגל נאותה .
העובדים יצויידו בחגורת בטיחות או בריתמת בטיחות שייקשרו בנקודות עגינה מתאימות .
אסור להעמיס על הגג עומס שעלול לסכן את שלמות הגג ויציבותו . או לחלק העומס על הגג למניעת הסכנה .

כאשר עובדים על גג שביר , יש לגדר את שטח הסכנה הנמצא מתחתיו או בקרבתו כדי למנוע גישת אנשים לאותו מקום .

במקומות הגישה והעלייה לגג שביר יוצגו שלטי אזהרה עליהם ייכתב באופן ברור לעין "זהירות גג שביר" .

רק עובדים החייבים להימצא שם לצורך ביצוע העבודה יהיו בשטח הסכנה מתחת לגג .

לאדם בודד אסור לבצע עבודה על גג שביר או תלול .

אסור להשעין סולם על קצה בלתי נתמך של סיכוך גג שביר , ואסור לדרוך על קצה כזה .

לפני ביצוע עבודה על גג קיים , תיארך בדיקה על ידי מהנדס בניין או הנדסאי בניין כדי לוודא שאפשר לעבוד עליו בבטחה .

עובד על גג שביר לא יעשה במזיד דבר העלול לסכן אותו , והוא חייב להשתמש באמצעי הבטיחות שסופקו לו להבטחת שלומו בעת העבודה .



יום ראשון, 16 באוגוסט 2009

חזרה - מכונות הרמה , אביזרי הרמה , מעליות , מלגזות להרמת בני אדם :

מעליות :



מעלית מוגדרת כמתקן המשמש לתנועת בני-אדם או טובין (חפצים) בין רבדים קבועים (קומות קבועות) , ואשר לו תא הנע במסלול מאונך או כמעט מאונך , ותנועתו מוגבלת על-ידי מכוון .

יש לבנות את המעלית על כל חלקיה מחומר טוב ובריא ובמבנה מכני טוב . יש לתחזקה כיאות – כולל דלתות המעלית ויתר ההתקנים שבה .

לפני השימוש במעלית , יש לנסות אותה ולבדוק אותה ביסודיות על-ידי בודק מוסמך למעליות , שעליו למלא תסקיר בדיקה המציין גם מהו עומס העבודה המותר של המעלית .

מותר להשתמש במעלית רק אם בוצעה בה בדיקה יסודית על-ידי בודק מוסמך תוך שישה חודשים שקדמו לשימוש בה .

אם בתסקיר הבדיקה נמצא פגם שבגללו אין להפעיל את המעלית , אסור להפעילה עד תיקון הפגם .

מעלית מתמדת או מעלית שאיננה מונעת בכח מכני מחייבת בדיקה רק כל שנים-עשר חודשים .

פיר מעלית בפנים בניין שנבנה אחרי ינואר 1947 צריך להיות מוקף כולו בחומרים עמידים בפני אש , וגם דלתות הגישה למעלית יהיו מחומר עמיד בפני אש . קצהו העליון של הפיר יהיה חסום בחומר הנשבר בקלות על-ידי אש , או שיותקן בו אוור (וונטה) .

אין לאפשר גישה של אדם לפיר המעלית או לחלק נע שלה , וזאת על-ידי גידור הפיר והתקנת שערים (דלתות) שיכולים להיפתח רק כאשר המעלית נמצאת מול הדלתות .

אין לאפשר תנועה של המעלית לפני סגירת הדלתות .

יש לבנות את המעלית באופן כזה שאדם או חפץ לא יוכלו להילכד בין חלק של המעלית לבין המבנה .

על המעלית יסומן באופן בולט מהו עומס העבודה המירבי המותר שלה , ואין להפעיל את המעלית עם מטען שמשקלו חורג מהעומס המצוין .

במעלית המיועדת לבני אדם והמופעלת בכח מכני יש להתקין גם התקנים אוטומטיים יעילים המבטיחים שתא המעלית לא יחרוג מהמקום בו עליו להעצר .

כן יש להתקין בתא המעלית דלתות (שערים) לכל צד ממנו קיימת יציאה מהמעלית .

אסור שהמעלית תוכל לנוע כשדלתות התא פתוחות , ואסור שיהיה אפשר לפתוח את הדלתות שהמעלית בתנועה .

אם תא המעלית תלוי על כבל עליו להיות מחובר לשני כבלים לפחות , שכל אחד מהם יכול לשאת לבדו את תא המעלית בעומס מירבי .

כל פתח בקיר המשמש להעלאה או הורדה של סחורה או חומר (באופן מכני או באופן אחר) חייב להיות מגודר לבטח משני צידיו .

מותר להסיר את הגידור רק כאשר משתמשים בפתח לצורך העלאה או הורדה של מטען , ובמקרה כזה יש לנקוט כל האמצעים המתאימים למניעת נפילות של אדם .

מלגזות המיועדות להרמת בני-אדם :

מלגזה הינה מכונה להרמת משאות באמצעות מזלג בעל שני זיזים , כולל טרקטור המצויד בתורן הרמה . מלגזה הינה מכונת הרמה , ועל כן חלות עליה כל התקנות הקשורות למכונות הרמה בנוסף , יש הוראות מיוחדות בדבר הרמת בני-אדם במלגזות .

מותר להרים במלגזה אדם רק בסל (משטח או מיכל) מיוחד , ואסור להרים יותר משני בני-אדם בעת ובעונה אחת .

מותר להרים אדם במלגזה רק אם היא בעלת הנתונים הבאים :

א. בודק מוסמך אישר שיש לה כושר הרמה של 1,800 ק"ג לפחות והיא בעלת משקל נגדי .
ב. המרחק בין מרכזי הגלגלים הקיצוניים באותו ציר הינו 900 מילימטר לפחות .
ג. במקרה של תקלה במערכת ההידראולית , מהירות הירידה של הסל במטען מירבי לא עולה על 0.5 מטר בשניה .
ד. משקל הסל (כולל האנשים והמשא בו) לא יעלה על 500 ק"ג , וכן לא יעלה על חמישית מעומס ההרמה של המלגזה על-פי אישור של בודק מוסמך .

מבנה הסל (המיכל) בו מרימים אדם במלגזה :


א. שטח רצפת הסל לאדם יהיה 0.6 מ"ר לפחות , ומידות הסל לא יעלו על 1.2 מטר מכל כיוון .
ב. רצפת הסל תהיה עשויה מחומר מונע החלקה , ויהיו בה פתחים לניקוז נוזלים .
ג. הסל יוקף במעקות העשויים מוטות או צינורות מחומר קשיח ובחוזק מספיק . בשלושת צדדי הסל שאינם פונים לתורן יהיה גובה המעקות מטר אחד לפחות מרצפת הסל , וגובה מעקות הביניים יהיה לפחות 45 ס"מ מרצפת הסל . המעקה הפונה לתורן יהיה בגובה 1.70 מטר לפחות , ויהיה מרחק של 10 ס"מ לכל הפחות בין מעקה זה לכל חלק נע של המלגזה .
ד. מסביב לסל יותקנו לוחות רגל שגובהם הינו 15 ס"מ לפחות .
ה. בדפנות הסל תותקן מחיצה עשויה רשת (עם חורים הקטנים מ-2 ס"מ) , או מחיצה מלאה ושקופה.
ו. אם הורכבה דלת בסל , היא תהיה רק בדופן אחת , תיפתח כלפי פנימה בלבד , תיסגר מכח עצמה , וינקטו אמצעים המונעים את פתיחת הדלת באופן מקרי .
ז. בצדדים ובחזית הסל יותקנו מוטות חזקים לאחיזת יד שיהיו 10 ס"מ פנימה ו – 10 ס"מ מעליו .

הרכבת סל (מיכל) בו מרימים אדם במלגזה לשרוולים והצמדתו למלגזה :

1. מתחת לרצפת הסל יותקנו שני שרוולים עשויים בחתך מלבני שרוחבו לא יהיה גדול מ – 50 מ"מ מזה של כל אחד מזיזי המזלג .
2. אורך כל שרוול יהיה כאורך הרצפה . בתוספת 100 מ"מ לקצה הפונה לתורן המלגזה .
3. השרוול יותקן כך שהדופן החיצונית שלו תהיה במרחק שלא יהיה גדול מ – 150 מ"מ פנימה משפת הרציפה הקרובה אליו .
4. גובה רצפת הסל כשהוא מורכב לא יעלה על 100 מ"מ מפני המזלג .
5. הסל יצוייד בשני מנגנוני אבטחה או סגירה . בלתי תלויים זה בזה שכל אחד מהם יבטיח את הצמדת הסל לחלק האנכי של המזלג וימנע את החלקת הסל מהמזלג , ושאפשר לפקח עליהם על-ידי הנמצאים בסל .

על אחת מדפנות הסל יש להציב שלט נראה לעין המפרט :

1. את מספרו הסידורי (אם יש יותר מסל אחד במקום) .
2. מספר הרישוי של המלגזה שעליה מותר להרכיבו .
3. משקל העצמי של הסל .
4. העומס המיריבי שמותר להרים בו .
5. מספר האנשים שמותר להרים בו .

סל המשמש להרמת בני-אדם ייבדק לפני השימוש בו על-ידי בודק מוסמך למכונות הרמה , שיאשר את התאמתו לתקן ולמלגזה עליה יורכב .

לפני הרכבת הסל על המלגזה יש לבדוק את תקינות הסל ואת מנגנוני הנעילה , ההרמה והפיקוד של המלגזה . כן יש להרים את הסל הריק עד הגובה המירבי ולבדוק את תקינות ההפעלה .

בדיקה זו תערך בנוכחות מפעיל המלגזה והממונה על בני-האדם שיש להרימם .

לפני ההרמה אדם במלגזה ינקטו בצעדים הבאים :

יש להעמידה בשטח אופקי ולהבטיחה מפני תזוזה מקרית .
להציב מחסומים ושלט אזהרה במרחק נאות מהמלגזה אם יש חשש שאנשים או כלי רכב ינועו בקרבתה .
לדאוג שאנשים לא יעבדו ולא ימצאו מתחת לסל בהיותו מורם .
אסור להרים את הסל כששדה הראיה של המפעיל מוגבל , בקרבת קווי מתח גבוה או קווי קיטור חשופים , אלא אם מותקן בסל מפסק המאפשר הפסקתה של פעולת ההרמה .

אסור להימצא בתוך הסל כשהמלגזה בתועה .

לפני כניסת אדם לסל יש להפעיל את בלם החנייה של המלגזה .

דרישות ממפעיל המלגזה המרים אדם בסל :
יכול להפעיל סל רק אם יש לו ותק של שנה אחת לפחות בהפעלת מלגזות .
בעת הרמת הסל על המפעיל לשבת במושב הנהג של המלגזה .
לשמור כל הזמן על קשר עין עם הנמצאים בסל .

בדיקת מלגזה תעשה על ידי בודק מוסמך כל 14 חודש .

בדיקה המלגזה מבחינת תחבורתית (טסט) כל שנה .

לנהיגה ולהפעלת מלגזה נדרשים :

א. רישיון נהיגה דרגה 01 לפחות .
ב. השתלמות מפעיל המלגזה בהפעלתה קורס עיוני ומעשי ותעודה מרשות מוסמכת .
ג. רישיון תקף וביטוח תקף למלגזה .
ד. אישור מטעם מנהל המפעל לנוע במלגזה בתוך המפעל .

אבזרי הרמה :

שרשרות , חבלים או אבזרי הרמה המשמשים להעלאה או להורדה של בני-אדם ומטען צריכים להיות חזקים , ללא פגם , ובנויים מחומר טוב .

אבזר הרמה כולל כל התקן שאינו חלק קבוע של העומס או של מתקן הרמה , והוא משמש לחיבור עומס למתקן הרמה , כולל מענב (סלינג) , טבעת , וו , אונקל , סביבול (סוויבל) , מנעול סבב , עין הרמה , חוליה , מלקחות , כלי קיבול להרמה , דלי מלקחיים , קורת הרמה , בורג עין , וכל התקן דומה המהווה חלק של התקן הרמה או אמצעי תליה .

יש לרשום על גבי לוח ובמקום בולט במחסן בו נמצאים השרשרות , החבלים או אבזרי הרמה את עומס העבודה הבטוח של כל אבזר שבשימוש .

לגבי מענב רב-ענפי , יש לרשום את עומסי העבודה הבטוחים לזוויות השונות של הענפים .

מותר לא לרשום את העומסים בלוח כנ"ל אם הם מצויינים באופן ברור ובולט על-גבי אבזר ההרמה עצמו .

אסור להשתמש בשרשרות , חבלים , או אבזרי הרמה אחרים שלא מצויין לגביהם עומס העבודה הבטוח , ואין להשתמש בהם למטען שמשקלו עולה על עומס העבודה הבטוח הרשום.

שרשרת , חבל ואבזר הרמה ייבדקו ביסודיות בידי בודק מוסמך לפחות אחת לשישה חודשים.

ולא יוכנסו כלל לשימוש לפני שבודק מוסמך ניסה ובדק אותם , וערך תסקיר בו מצויין עומס העבודה הבטוח שלהם . התסקיר יצורף לפנקס המפעל תוך 20 ימים ממועד הבדיקה .

שרשרות ואבזרי הרמה הנמצאים בשימוש רגיל (אך לא מענבי-חבל) יש לרפות אחת לארבעה-עשר חודשים לכל הפחות .

שרשרת או מענב שרשרשת העשויים ממוט שקוטרו 1.25 ס"מ או פחות יש לרפות אחת לשישה חודשים .

כן יש לרפות אחת לשישה חודשים שרשרת המשמשת בקשר עם מתכת או סיגים מותכים .

בתנאים מסויימים מפקח עבודה ראשי רשאי לפטור שרשרת או אבזר הרמה מחובת הריפוי .

השרשרות והגלגלות הבאים פטורים מחובת הריפוי :

א. שרשרות העשויות ברזל-יציקה חשיל .
ב. שרשרות –מטלות .
ג. שרשרות , טבעות , אונקלים , ביריות ווים סובבים העשויים פלדה או כל מתכת לא-ברזלית אחרת .
ד. שרשרות מכוונות המהלכות על-גבי גלגל משונן או גלגלים מפולשים .
ה. טבעות , אונקלים ביריות וווים סובבים המחוברים באופן קבוע אל שרשרות מכוונות , גלגלות או מכונות שקילה .
ו. אונקלים וווים מסובבים שיש להם חלקים מתוברגים או מוסבים של כדוריות או חלקים אחרים מיציקה קשה .
ז. ביריות של פותח האדוקות אל חבלי-תיל באמצעות כיסוי מתכת לבנה .
ח. מעמדי בורדו .
ט. כל שרשרת או גלגלת שהועמדו בטיפול בחימום הנודע בשם "תיקנון" (נורמאליזציה) , והמחליף את תהליך הריפוי .

מכונות הרמה :

מכונת הרמה הינה כל התקן המשמש להרמה , הורדה או החזקת מטען תלוי , כולל עגורן , קילון , תלת-רגל , התקן משיכה , מחפר עגורן , מחדיר כלונסאות , כננת (ווינץ') , מלגזה , גלגלת שרשרת , גלגלת כבלים , גלגילון (פולי) , מסוע עילי , מסילת כבל , חבל עילי וכדומה .

מכונות הרמה על כל חלקיה תהיה בנויה מחומר טוב וחזק ותקויים ללא פגמים .


יש לבדוק את המכונה ואת כל חלקיה על-ידי בודק מוסמך לפחות אחת לארבעה-עשר חודשים .

אין להשתמש כלל במכונה בטרם נוסת ונבדקה בפעם הראשונה על-ידי בודק מוסמך אשר ערך לגביה תסקיר בדיקה בו מצויינים עומסי העבודה הבטוחים של מכונת ההרמה , את תסקיר הבדיקה יש לצרף לפנקס המפעל תוך 20 ימים ממועד ביצוע הבדיקה .

יש לסמן באופן ברור על-גבי מכונת ההרמה את עומסי העבודה הבטוחים שלה .

במקרה של עגורן או זרוע שיש להם עומסי עבודה שונים ברדיוסי מטען שונים , ובהגבהות זרוע שונות , יש לחבר להם מחוון אוטומטי או לוח אשר יציין את עומסי עבודה הבטוחים לכל הטיה של הזרוע או לכל רדיוס של המטען .
אסור להטעין את מכונת ההרמה בעומס החורג מזה הרשום עבורה , אלא אם נעשה הדבר לצורך ניסוי על-ידי בודק מוסמך .

פסי מסילה שעליהם נוסע עגורן , ומסילה שעליה נע מרכב האונקל של גשר הרמה או של מסוע עילי יהיו במידה המתאימה , בחוזק מספיק , בעלי משטח נסיעה חלק , יונחו כראוי ויהיו נתמכים באופן בטוח .

אם אדם עובד ליד מסילה של עגורן עילי נע , והוא עשוי להיפגע על-ידי העגורן , יינקטו אמצעים יעילים כדי להבטיח שהעגורן לא יתקרב למרחק הקטן משישה מטרים מהמקום בו עובד האדם (אין די בשלט אזהרה בלבד , יש לנקוט אמצעים יעילים יותר) .

עגורן-צריח , עגורן-נייד , עגורן גשר עילי ועגורן שער , וכן עגורן להעמסה עצמית (המורכב על רכב והמשמש בעיקר לטעינה ופריקה או להרמת משטח עבודה לאדם) יופעלו רק על-ידי עגורנאי המוסמך לעגורן מאותו סוג ובעומס עבודה הבטוח המפורט בתעודת ההסמכה .

תעודת הסמכה ניתנת על-ידי רשות הסמכה המאושרת על-ידי רשם מיוד הנדסי הפועל מכוח החוק , או מי שמפקח עבודה ראשי מינהו להסמיך עגורנאים (רשות הנמלים והרכבות רשאית להסמיך אף היא את עובדיה בלבד , וראש ענף ציוד ייעודי במפקדת קצין חימוש ראשי להסמיך עגורנאים לעבודה בצה"ל) . את טופס הבקשה להסמכה כעגורנאי אפשר להשיג בסנפי משרד העבודה .

מכונות הרמה המופעלות בכוח מכני , חשמלי , הידראולי או פניאומאטי (אך לא עגורנים שצוינו לעיל) יופעלו אך ורק על-ידי אדם שמונה למטרה זו בידי תופש המפעל , מבצע הבניה , מנהל המחצבה או בעליה של מכונת ההרמה – לפי הענין .

האדם הממונה להפעיל את מכונת ההרמה יהיה בן 18 שנים לפחות , והוא יודרך קודם לכן בידי אדם בעל ניסיון של שנה לפחות בהפעלה ותחזוקה בטוחים של מכונת ההרמה , ובהגנה מפני הסיכונים האפשריים הכרוכים בהפעלתה .

מינוי אדם האחראי להפעלת מכונת הרמה ייעשה לפי טופס מיוחד המופיע בתוספת החמישית לתקנה בדבר עגורנאים ואתתים , יש לשמור את המינוי במקום בו מופעלת מכונת ההרמה כמו כן מלאו לאדם הנ"ל 18 שנים והודרך בידי אדם בעל ניסיון של שנה אחת לפחות בהפעלת ותחזוקה בטוחים של מכונת ההרמה ובהגנה מפני הסיכונים האפשריים בהפעלתה .

איתות למפעיל עגורן בקשר להרמת המטען וכיוונונו יינתנו רק על-ידי אותת מוסמך או עגורנאי מוסמך שהוסמך על-ידי רשות הסמכה מאושרת .

תנאי הסמכה לעגורנאים ואתתים :

1.הסמכה תינתן רק למבקשים מעל גיל 18 .
2. בעלי ניסיון של חודשיים רצופים לגבי מפעילי עגורנים מהסוגים א' ו-ב' , ושבועיים רצופים לגבי מפעלי עגורנים מהסוגים ג' ו – ד' בהדרכתו ובהשגחתו של עגורנאי מוסמך .
3. שנבדקו בבדיקות רפואיות . בידי רופא מורשה תוך 12 החודשים .
4. עגורנאי חיב לעמוד בהצלחה במבחן עיוני ומעשי , ואתת חיב לסיים בהצלחה קורס להכשרת אתתים .

המבקש הסמכה כעגורנאי או כאתת חייב להיבדק על-ידי רופא מומחה ברפואה תעסוקתית של שירות רפואי מוסמך בבדיקות רפואיות שונות המפורטות בתקנות , וכן להיבדק בדיקות חוזרות כמפורט בתקנות .

תעודת הסמכה לעגורנאי או לאתת תהיה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים .

מפקח עבודה אזורי רשאי לפסול עגורנאי או אתת אם הוא איננו ממלא את תפקידו , או שאינו ממלא את דרישות הבטיחות בעיסוקו .

רופא יכול לקבוע אי התאמה לעבודה כעגורנאי או כאתת אם נמצאו אצל העובד ליקויי ראיה או שמיעה כמפורט בתקנות , או אי התאמה אחרת לדעת הרופא המורשה הבודק .

אם התקבלה הודעה ממפקח עבודה אזורי על פסילה של עגורנאי או אתת , אסור לו להמשיך בהפעלת עגורן (או לאותת לו – לפי הענין) .

באתר בניה אסור להתקין מתקן הרמה על פיגום , אלא אם חוזק הפיגום באופן מיוחד לכך , וננקטו אמצעים שימנעו פגיעה בפיגום או באדם שעליו על-ידי מתקן ההרמה .

אסור להתקין במפעל , ואסור להשתמש ברצועת עליה . רצועת עליה היא רצועה אין-סופית המונעת בכח מכני , המשמשת להעלאה והורדה של בני-אדם , ושאין לה תא-נוסעים מחומר מוצק עם רצפה , תקרה ושלושה קירות .

טרומפלדור בגליל-משנת 1913

סרט על אולטרה-סאונד תלת ממדי

ליקוי חמה 2009

טלסקופ החלל האבל

סגננות חשיבה ולמידה

הסכנה הגדולה הטמונה בעובש